משפט הרופאים בגרמניה

'''משפט הרופאים בגרמניה''' היה משפט שבו הועמדו לדין 23 נאשמים נאציים על ביצוע ניסויים רפואיים באסירים ובאזרחים. הנאשמים כללו 20 רופאים ו-3 אנשי סגל רפואי. הניסויים בוצעו במחנות ריכוז ובמסגרות אחרות בזמן מלחמת העולם השנייה.

עיתונות חשפה עדויות על פשעים של רופאים נאציים עוד לפני תום המלחמה. בעקבות זאת הוחלט לקיים משפט ייעודי לנושא במסגרת סדרת משפטי נירנברג הנוספים.

המשפט נפתח בנובמבר 1946. "ניסויים רפואיים" כאן משמעותם בדיקות שנעשו בגופם של בני אדם, לעתים ללא הסכמה. הוגשו נגד הנאשמים אלפי האישומים, ביניהם:
- קשירת קשר לביצוע פשעי מלחמה (תיאום לבצע פשעים).
- ניסויים רפואיים בשבויי מלחמה ואזרחים ללא הסכמתם. הניסויים גרמו לסבל ולמוות, וכללו גם השתתפות בתוכניות רצח ממוסדות כגון "אותנסיה" (תוכנית לחיסול חולים מאומצים).
- פשעים נגד האנושות כשהמעשים בוצעו על אזרחים.
- חברות בארגון האס־אס.

הרכב בית הדין מחק ברובו את סעיף הקשירת קשר, כי לעניין זה לא הייתה סמכות לבית דין צבאי. פסק הדין ניתן ב-20 באוגוסט 1947. בית הדין קבע שהניסויים נערכו באכזריות, ללא הסכמת הנבדקים וללא תכלית מדעית נכונה, ומהווים מעשי רצח ועינויים. שבעה נאשמים נידונו לעונש מוות; חמשה נידונו למאסר עולם; ארבעה קיבלו עונשי מאסר של 10, 20 שנים; שבעה זוכו. שמונת המורשעים לעונש מוות הוצאו להורג ב-2 ביוני 1948 בכלא לנדסברג.

מהמשפט נגזר קוד נירנברג, שמנוסח כעיקרון לפיו אסור לבצע ניסויים בבני אדם ללא הסכמתם. עקרונות אלה הובילו להצהרת הלסינקי (1964), שממשיכה להשפיע על אתיקה רפואית בעולם. מדינות רבות, כולל ישראל, אימצו חוקים וכללים המבוססים על עקרונות אלה. בשנת 1999 פורסמו מלוא המסמכים והממצאים של המשפט על ידי קלאוס דרנר.

הרשימה כללה רופאים ואנשי סגל מעורבים בניסויים ובהחלטות הקשורות בתוכניות כגון אותנסיה ובפעולות במחנות.

'''משפט הרופאים בגרמניה''' היה משפט שבו הועמדו 23 אנשים נאשמים בעשיית ניסויים רעים בזמן המלחמה. היו בהם 20 רופאים ו-3 אנשי בית חולים.

עיתונים כתבו על מעשים רעים של רופאים לפני סוף המלחמה. לכן ערכו משפט בנירנברג.

המשפט התחיל בנובמבר 1946. "ניסויים רפואיים" הם בדיקות שעושים על אנשים כדי ללמוד משהו רפואי. כאן עשו אותם בלי לשאול את האנשים. זאת עבירה גדולה. הנאשמים גם היו שייכים לארגון נאצי חזק שנקרא אס־אס.

ה裁判 (המשפט) הסתיים בפסק דין ב-20 באוגוסט 1947. בית הדין קבע שהניסויים היו אכזריים ולא חוקיים. 7 נאשמים קיבלו עונש מוות, 5 קיבלו מאסר עולם, ו-4 קיבלו עונשים של 10, 20 שנים. 7 זוכו. חלק מהמסמכים פורסמו במלואם רק ב-1999.

מהמשפט נוצר כלל חשוב: אסור לבצע ניסויים בבני אדם בלי לקבל מהם הסכמה. זה נקרא לפעמים "קוד נירנברג". ב-1964 נכתבו כללים נוספים בהלסינקי, והם עזרו למדינות לחוקק חוקים להגנה על אנשים בניסויים.

הרשימה כללה רופאים ואנשי צוות מרפא שנעשו מעורבים בניסויים ובתוכניות הרעות.