נוף מחלון בלה-גרא

"נוף מחלון בלה־גרא" הוא התצלום הישן ביותר ששרד עד היום. צילם אותו הממציא הצרפתי ניספור נייפס כנראה ב־1826 או 1827. הוא כינה את השיטה שלו "הליוגרפיה" (רישום־שמש): שימוש באור כדי להקשיח חומר רגיש על גבי לוח מתכתי.

התצלום בגודל 16.5X20.5 ס"מ הוכן על לוח פיווטר (סוג מתכת) המצופה בביטומן (סוג זפת). נייפס הניח את הלוח בקמרה אובסקורה (קופסה שמייצרת תמונה באמצעות אור) וחשף אותו למעלה משמונה שעות. הביטומן התקשה באזורים שהתאמצו באור, ואז שטפו את הלוח בשמן לבנדר ובנפט להסרת הביטומן שאינו מתקשה. כך נוצרה תמונה פוזיטיבית יחידה וקבועה, שלא ניתנה לשכפול כי לא היה לה שלילי.

טרם נייפס ניסו אחרים לקבע תמונות מקמרה אובסקורה, אך בדרך כלל קיבלו תשלילים חלשים שנעלמו במהרה בהיחשפות לאור. נייפס היה הראשון שהצליח לקבע דימוי קבוע.

בתמונה עצמה קשה להבחין בפרטים. רואים גג אסם במרכז, אגף מבנה של נייפס מימין, ועליית גג של בית־יונים משמאל, ועץ ברקע.

נייפס הביא את התצלום לאנגליה ב־1827 בקווה למצוא תומכים. הוא השאיר את הלוח אצל הבוטניקאי פרנסיס באואר, שעל גבו רשם באואר תיאור קצר ותאריך 1827. התמונה עברה ידיים, הוצגה בתערוכה ב־1898 ונעלמה לבסוף, עד שהתגלתה מחדש ב־15 בפברואר 1952 על ידי חוקרי הצילום הלמוט ואליסון גרנשהיים. גרנשהיים תיארך את התצלום ליוני־יולי 1827.

ניסיונות ליצור רפרודוקציה נאמנה נכשלו. לוח המתכת השתקף וגרם לקשיים טכניים. גם ניסיונות על ידי ארגונים כמו גלריות ומעבדות צילום לא הניבו העתק מדויק. גרנשהיים בצע ריטוש בצבעי מים על רפרודוקציה וממנה השתמשו חוקרים והוצאות ספרים כמייצג של המקור.

ב־1963 נרכש האוסף על ידי הארי רנסום והועבר לאוניברסיטת טקסס. כיום הלוח המפורסם מוצג שם בתאורה מיוחדת. קיים הסכם שמגביל פרסומים של רפרודוקציות חדשות פרט לציור־המים של גרנשהיים.

זו התמונה הישנה ביותר ששרדת. צילם אותה ניספור נייפס מצרפת סביב 1826, 1827. הוא המציא שיטה שנקראת הליוגרפיה. הליוגרפיה פירושה "רישום־שמש". זו שיטה שבה אור משחרר תמונה על לוח.

נייפס קילקל לוח מתכת (פיווטר). מרח עליו ביטומן, סוג של זפת. הוא שם את הלוח בקמרה אובסקורה. קמרה אובסקורה היא קופסה שמביאה תמונה דרך חור. חשיפה לשמש כמה שעות הקשתה את הביטומן במקומות הבהירים. לאחר שטיפה נשארה תמונה אחת וקבועה.

בתמונה רואים גג אסם, חלק מביתו של נייפס ועץ. היא קשה לקריאה.

נייפס לקח את התמונה לאנגליה ואחרי שנים היא אוחסנה אצל הבוטניקאי פרנסיס באואר. התמונה אבדה ונמצאה שוב ב־1952 על ידי חוקרים בשם גרנשהיים. הם ניסו לצלם העתק, אך זה היה קשה מאוד. גרנשיים צייר העתק בצבעי מים, ואותו העתק הוצג בספרים. היום המקור נמצא במרכז רנסום באוניברסיטת טקסס, ותאורה מיוחדת שומרת עליו.