ניקולא בואלו (1636, 1711) היה משורר ומבקר ספרות צרפתי.
נולד בפריז, בן לחמישה עשר לאב שהיה פקיד בפרלמנט של העיר (המועצה המשפטית). אמו מתה כשהיה בן שתי שנים, ונראה כי בילדותו הוא סבל מהזנחה. בתחילה נועד לכמורה ולמד תאולוגיה (לימודי דת) בסורבון (אוניברסיטה בפריז), אך העדיף ללמוד משפטים והוסמך כפרקליט ב-1656. הוא זנח את המקצוע וביקר את דרכי המשפט בעקביות.
ב-1657 מת אביו, ובואלו קיבל ירושה שאפשרה לו להקדיש את זמנו לכתיבה. ב-1660 פרסמה סאטירה ראשונה שלו, סאטירה היא שיר שמבקר או מוצח על המצב בחברה, בהשפעת המשורר הרומי יובנליס. עד 1666 כתב סדרה של 12 סאטירות שבהן תקף משוררים ועבודות פופולריות, וקרא ליותר סדר ושיטה בחריזה ובשימוש בשפה הצרפתית. בין הנמענים של ביקורתו היו כמה כותבים ידועים של תקופתו.
מ-1669 פרסמה סדרת ה"אגרות" שלו, כלומר שירים בצורת מכתבים, בסגנון מלוטש ומהודר. יצירות אלה משכו את תשומת לבו של המלך לואי ה-14, שקיבל את בואלו בעין יפה ונתן לו קצבה שנתית. ב-1674 הופיע ספרו "אמנות השירה", חיבור על עקרונות השירה שהוא שאב מהמשורר הרומי הורטיוס. עבודה זו קבעה כללים של האמנות הקלאסית בשירה הצרפתית והשפיעה גם על שירה באנגלית.
בשנים הבאות הוא המשיך ליצור. ב-1677 הוא וראסין מונו לכותבי היסטוריה של המלך. ב-1684 התקבל כחבר האקדמיה הצרפתית, בהמלצת המלך. ב-1687 פרש לקנות בית בכפר. ב-1705 מכר את הבית, חזר לפריז והתגורר במנזר ליד הקתדרלה נוטרדאם עם כומר הווידוי שלו, ושם נפטר ב-1711.
תרגום עברי של קטעים מ"אמנות השירה" הופיע בגיליון של כתב העת "הו!" בתרגום דורי מנור.
ניקולא בואלו (1636, 1711) היה משורר צרפתי.
הוא נולד בפריז. אביו עבד בפרלמנט של העיר (המועצה המשפטית). אמו מתה כשהיה קטן. בואלו למד תאולוגיה, כלומר לימודי דת, בסורבון, אוניברסיטה גדולה. אחר כך למד משפטים והפך לפרקליט.
אחרי שהוריש לו אביו כסף, הוא התחיל לכתוב שירה. ב-1660 פרסם סאטירה. סאטירה היא שיר שמצחיק ומבקר דברים בחברה. עד 1666 כתב איך דרכים טובות של כתיבה.
ב-1669 כתב אגרות, שירים כמו מכתבים, והמלך לואי ה-14 נתן לו קצבה. ב-1674 יצא הספר "אמנות השירה". זהו ספר על איך כותבים שירה נכון. הספר השפיע על שירה בצרפת וגם בחו"ל.
ב-1684 קיבלו אותו לאקדמיה הצרפתית. ב-1687 עבר לגור בכפר. ב-1705 חזר לפריז וגר במנזר ליד נוטרדאם. הוא מת שם ב-1711.
תגובות גולשים