נשמה

בהשקפות רוחניות, הנשמה היא הצד הרוחני של האדם.

קיימות גישות שונות על מהי הנשמה. גישה אחת רואה בה את מהות החיים, כלומר הדבר שמבדיל בין חי לדומם, ומה שמעניק לאדם משמעות.
גישת אחרת מזהה את הנשמה עם תודעה, היכולת להיות מודע לעצמך ולעולם. כאן הנשמה קשורה לצד הרגשי והחווייתי של האדם, ומבדילה אותו ממכונה פיזית.
גישה שלישית מתארת את הנשמה כישות עצמאית, חסרת צורה, שיכולה להתקיים בלי הגוף. לפי גישה זו הנשמה היא מקור הבקרה, ולעתים מאמינים שהיא ממשיכה להתקיים אחרי המוות או במהלך שינה ותרדמת.

ביהדות משמעות המושג השתנתה עם הזמן. בתנ"ך המילה "נשמה" לרוב מתייחסת לאדם החי. בהמשך, בספרות התלמודית, במדרש ובפילוסופיה של ימי הביניים, החלה הדגשה של הפרדה בין גוף לנשמה.
השפעות של פילוסופיה יוונית תרמו לדיון על דואליזם, רעיון שהגוף והנשמה הם שני דברים שונים. על פי כמה הוגים יהודיים, הרצון החופשי מקורו בנשמה. לפי השקפה זו, רצונות הגוף הם זמניים, ורצון הנשמה הוא נצחי.
במסורת מופיעות תפילות וקביעות הקושרות את השינה למצב שבו הנשמה "מתנתקת" זמנית מהגוף. חז"ל כינו את השינה "מיתה קטנה" וכך יש גם תפילות הודיה על ההתעוררות.

בקבלה מפרטים שיש לאדם כמה חלקי נשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הכוונה היא שיש רבדים שונים בפנים האדם, וחלקם קשורים לחוויות רוחניות גבוהות כמו נבואה.

על פי מסורת יהודית, בשבת מצטרפת לאדם נשמה נוספת לזמן קצר. פרשנות מסורתית מסבירה זאת כהסבר גם לשמחה ולתחושת התעלות בשבת.

הדיון על קיומה של הנשמה החל בפילוסופיה היוונית, עם אפלטון ואריסטו שהיו בעלי גישות שונות. גם בפילוסופיה המודרנית נדונו סוגיות רבות על טבעה של הנשמה.

המדע בדרך כלל אינו מגדיר את הנשמה כישות פיזית, ולכן אינו יכול לבדוק אותה בניסויים. במקום זאת חוקר המדע את הקשר (קורלציה) בין מחשבות ורגשות לבין פעילות מוחית ותהליכים פיזיולוגיים.
מחקרים אלה הובילו להתקדמות בטיפולים במחלות נפש, באמצעות תרופות וטיפולים אחרים. הוויכוח אם יש "נשמה עצמאית" הוא בעיקר פילוסופי, רוחני ודתי, ונקרא גם הבעיה הפסיכופיזית.

בהשקפות רוחניות, הנשמה היא החלק הרוחני של האדם.

יש כמה דרכים לחשוב על הנשמה. חלקם אומרים הנשמה היא מה שנותן חיים. חלקם אומרים היא התודעה, היכולת להרגיש ולחשוב. תודעה היא היכולת להבחין במה שקורה סביבך.
יש מי שמאמין שהנשמה היא ישות נפרדת, שאינה צריכה את הגוף כדי "להיות".

בתנ"ך המילה נשמה משמשת לעתים לתיאור אדם חי. מאוחר יותר בספרות הרבנית וברעיונות הפילוסופיים דיברו יותר על גוף ונשמה כעל שני חלקים.
חז"ל אמרו שהשינה דומה ל"מיתה קטנה". יש תפילות שאומרות תודה על חזרת הנשמה בבוקר.

בקבלה אומרים שיש בחיי האדם כמה חלקי נשמה שונים. זה אמר שאנשים מחוברים גם זה לזה וליקום.

על פי מנהג, בשבת ניתנת לאדם נשמה נוספת. זה קשור לתחושת נחת ושמחה בשבת.

פילוסופים דנו בנושא כבר בימי יוון. היו דעות שונות אם הנשמה ישנה או לא.

המדע לא בודק נשמה כמשהו חומרי. הוא בוחן איך מחשבות ורגשות קשורים לפעילות במוח.
חקר כזה עזר לפתח טיפולים למחלות נפש.