«סדר השיח» היא הרצאת הבכורה של מישל פוקו בקולז' דה פראנס, שניתנה ב-2 בדצמבר 1970. בהרצאה הוא בוחן את מושג ה"שיח", כלומר אופן הדיבור והכתיבה שמייצר ידע ואמת, וכיצד זה קשור לכוח ולמערכות שליטה.
פוקו פותח בתקווה שדיון רב-מילות על המילים עצמם יעזור להבין את טבעו של השיח. מבחינתו, שיח אמור לעזור לחברה להגיע לאמת דרך דיון חופשי. אך בפועל השיח מצטייר ככלי כוחני שמגביל מידע, מכתיב כללים ומעצב דעת קהל לפי מוסכמות חברתיות.
הדובר נמצא תחת לחץ של תדמית שמוכתבת על־ידי הממסד (הגוף החברתי שמגדיר כללים). אותו קול פנימי גורם לאוטוצנזורה, המצב שבו האדם מצנזר את עצמו לפי כללי השיח. פוקו שואל: מה מפחיד את המשוחחים מלומר את הדברים בפשטות? הוא מציע שהאמת תצמח מהרכב של מסלולי שיח שונים, שאינם מוטים לטובת מערכת אחת.
פוקו מציין את אמירתו של פרנסיס בייקון "ידע הוא כוח" ומגרש אותה: לדעתו צריך להבין איך כוח ומאבקי שליטה מעצבים את הידע.
פוקו טוען שיש כללים חיצוניים שמדירים ונמנעים מתכנים מסוימים. יש "איסורי דיבור", נושאים שלא מדברים עליהם, ותנאי השיח (מקום, זמן, אופן) שקובעים מה מותר ואיפה.
סמכותות כמו שופט, מורה או הורה מקשות על אמירת האמת. פחד מסמכותיות מעוות את השיח. תחומים בעייתיים במיוחד הם פוליטיקה ומיניות, נושאים שבדרך כלל מושתקים בחלקם.
פוקו מבחין בין שיח תבוני, מסודר ומגביל, לבין שיח הטירוף, חופשי יותר אך מנודה. דברי ה"משוגע" נתפסים כחסרי תוקף חברתית, אך לפעמים הם חושפים זוויות חדשות שעשויות להיראות נכונות בדיעבד.
אמת אינה נתונה מראש. פוקו רואה את האמת כתוצר היסטורי שמעוצב על ידי מנגנוני הדרה: מי מדבר, איפה, ומתי. גם השיטה המדעית, שאמורה לאמת אמיתות, נשענת על מוסדות ופרקטיקות חברתיות שמעצבות את מה שמוגדר כאמת.
יש גם חוקים פנימיים לשיח: כללים לסיווג, סידור והפצה של דעות. אלה מאפשרים פיקוח שוטף על מי יכול לדבר ואיזה רעיונות מקבלים מקום.
פוקו מבחין בין מקור (הטקסט המקורי) לבין פרשנות (הקומנטר). הפרשנות יכולה ליצור שיח חדש, אך היא גם חוזרת ומאשרת את מוקד המקור.
"המחבר" הוא הישות שמעבירה משמעות לטקסט, לא תמיד קיים בכל תחום. בפוליטיקה או במדע המושג משתנה: לעתים המחבר מודגש, ולעתים הוא מטושטש.
דיסציפלינה (תחום מקצועי או שדה ידע) מאגדת שיטות, כללים והגות. היא קובעת אילו טענות תקבלנה הכרה. רק מי שמדבר בשפת הדיסציפלינה יכול לדרוש תוקף אמת.
תנאי השימוש מסננים מי רשאי להיכנס לשיח. לחלק מהשיחות נגישות פתוחה; לאחרות יש מחסומים ברורים.
ריטואלים, לחנך למחוות, סימנים וסגנונות, מאפשרים לקבלת דיבור כ"אמיתי". כך עובד השיח המשפטי, האקדמי והטיפולי.
חברות השיח (קהילות מקצועיות) מייצרות שיח חדש אך שומרות על יחסי הכוח הישנים.
דוקטרינה היא גוף אמונות וחוקים בשדה ידע. היא נבדלת מחברותא בכך שהיא שואפת להפצה רחבה, אך גם משעבדת את חבריה לכללי הדוקטרינה.
מערכות חינוך ושליטה בחברה משפיעות על מי מקבל גישה לשיח. החינוך מפיץ ידע, אך גם משמר יחסי כוח.
פוקו עוסק בתימות כמו ההשמטה ההלניסטית (הנהגת יחסים בין חשיבה לדיבור), תיבת הסובייקט המייסד (הרעיון של סובייקט שמעניק משמעות), תימת החוויה ותימת התיווך האוניברסלי.
פוקו מציע להתבונן בשיח בעזרת היפוך: לזהות מי מהדיר ומהו מקור הכוח. שלוש מתודות נוספות הן אי־רציפות (לראות שיחות כפרקטיקות נפרדות), ספציפיות (להבין הקשר נוכחי) וחיצוניות (לבחון תנאים חיצוניים שמאפשרים את השיח).
פוקו מציע ארבעה עקרונות חלופיים לניתוח היסטורי: המאורע, הסדרה, הסדירות ותנאי המאפשר. הם מתנגדים לגישות המסורתיות שמחפשות מקור יחיד ויצירה אותנטית.
פוקו מציע שני סוגי ניתוח: ביקורתי, שחוקר מנגנוני הדרה וניכוס; וגנאלוגי, שחושף את תנאי הצמיחה והשינוי של סדרי שיח. שניהם ממליצים לבחון כיצד השיח נוצק, מי שולטים בו ואילו תהליכים מעצבים את מה שמוגדר כאמת.
בסוף ההרצאה פוקו מודה למקורות שהשפיעו על מחשבתו.
«סדר השיח» היא הרצאה של מישל פוקו. היא ניתנה ב-1970. בהרצאה הוא בודק מה זה שיח. שיח הוא הדרך שבה אנשים מדברים וכותבים כדי להציג ידע.
פוקו אומר שלעיתים שיח לא חופשי. יש כללים שמגבילים מה מותר להגיד. המוסד, כלומר גוף ששולט בחברה, קובע חלק מהחוקים האלה. לכן אנשים מצנזרים את עצמם ולא תמיד מספרים את האמת.
יש דמויות סמכותיות, כמו שופט או מורה, שהן שולטות בשיחה. אנשים מפחדים לפעמים לומר את מה שהם באמת חושבים.
יש נושאים שמדברים עליהם פחות. למשל פוליטיקה ומיניות הם נושאים רגישים.
פוקו מדבר על שני סוגי דיבור: דיבור מסודר ומוגבל, ודיבור "מטורף" שלא מתיישר עם הכללים. לפעמים גם הדיבור ה"מטורף" מביא רעיונות חדשים.
פוקו אומר שאמת אינה קבועה. מי שקובע את הכללים יכול גם להחליט מה נחשב אמת.
כדי לבדוק שיח, פוקו מציע לחפש מי שולט ומה הוא מדיר. צריך גם לבדוק את ההקשר והנסיבות שבהן השיח נוצר.
פוקו מזמין להסתכל על דיבור והידע בצורה שונה. הוא רוצה שנבין מי שולט בשיח, ומתי האמת אולי מושפעת מכוח ולא רק עובדות.
תגובות גולשים