סוואהילי

'''סוואהילי''' (Swahili, Kiswahili) היא שפה ממשפחת שפות הבנטו (בנטו = משפחת שפות אפריקאיות). היא התפתחה בחופי מזרח אפריקה במהלך האלף השני, בשילוב חזק עם ערבית. הדקדוק מוכר כשפת בנטו, אך בערבית הושפעה אוצר המילים שלה מאוד, כ־20% מהמילים בשפה המדוברת.

הסחר בין תושבי חופי מזרח אפריקה לסוחרים ערבים יצר כבר מהמאה ה-6 קשרים משמעותיים. השפה התגבשה כלינגואה פרנקה (לינגואה פרנקה = שפת תקשורת בין־שבטית) בקרב קהילות בנטו וחוף, והשם שלה הגיע מהמילה הערבית לסְחָפִים (سواحل, "סַוואחֶל"), "חופים".

אם כי רוב המילים הערביות הושאלו, הבסיס הדקדוקי נשאר בנטואי. הסוואהילי נוצרה כפידג'ין מסחרי (פידג'ין = שפה פשוטה שנוצרת לצורך תקשורת בין דוברים של שפות שונות) והפכה לשפה עצמאית שהפכה לנוחה ללימוד בקרב קבוצות רבות.

בין המאה ה-13 ל-15 ערי החוף כמו קילווה, מומבסה וזנזיבר פרחו. התרבות והמסחר הסווהיליים התרחבו לאורך החוף מצפון סומליה ועד אזורים שבדרום אפריקה הפנימית. תהליכים אלו פסקו עם הגעת הפורטוגזים במאה ה-16.

במאה ה-19 ובתחילת ה-20 אימצו המעצמות הקולוניאליות (גרמניה, בריטניה, בלגיה) את הסוואהילי כמנגנון מינהלי ומשרדי באזורים רבים. תרגום התנ"ך לסוואהילי החל ב-1891, והעיתון הראשון קם ב-1895. תיעוש וערים חדשים גרמו להתפשטות השפה פנימה, אך במקביל נוצרו ניבים מקומיים.

בשנות ה-60 הפכה הסווהילי לסימן זהות אפריקני. תהליך ה"סוואהיליזציה" קידם את השפה בהוראה ובתקשורת. אוניברסיטאות מחוץ לאפריקה החלו ללמד סוואהילי, ורדיו בינלאומי כמו BBC ו-VOA החלו לשדר בשפה. גלות ופליטות האזרחים גם סייעו להפצת השפה לאזורים חדשים.

סוואהילי היא השפה המדוברת ביותר באפריקה שאינה הודו-אירופית אחרי ערבית. לפי 2017 יש כ־15.33 מיליון דוברים כשפת אם וכ־32 מיליון דוברים כשפה שנייה. יש גם הערכות אחרות לטווחים גבוהים יותר.

היא שפת הרשמית בטנזניה, ושפה רשמית בקניה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובאוגנדה (מאז 2005). משמשת כלינגואה פרנקה בחלקים נרחבים של מזרח ודרום-מזרח אפריקה, ובאזורים עירוניים ברואנדה ובבורונדי. קהילות קטנות נמצאות גם באיי קומורו, מדגסקר, עומאן ובמקומות נוספים.

מרכזה הוא רצועת חוף של כ-1,500 ק"מ מהצפון (סומליה) לדרום (צפון מוזמביק), כולל זנזיבר ופמבה. בטנזניה פועלת מאז 1967 המועצה הלאומית לסווהילי (BAKITA) לאכיפת השפה.

קיימים ניבים רבים, ברצף דיאלקטי שמשמעותו דוברים מבינים זה את זה ברוב המקרים. הניב התקני מאז 1930 מבוסס על Kiunguja מזנזיבר ונקרא Kisanifu (שפה תקנית). הניבים משתנים באוצר מילים ובהגייה.

אוצר המילים הושפע מערבית, פרסית ושפות הודיות; בערבית מקורם של רבות מהמילים שנשאלו. האחוז המיובא נע סביב 20% בשפה המדוברת, ובשירה הקלאסית אף יותר. במאה ה-20 נוספו מילים מאנגלית, פורטוגזית, גרמנית ומלגשית לתיאור חידושים מודרניים.

הסוואהילי פונולוגית פשוטה יחסית: חמש תנועות ברורות, הברה מוטעמת בדרך כלל לפני האחרונה, ואין דיפתונגים. מאז המאה ה-19 היא נכתבת באלפבית הלטיני, ותוקנה בכתב בשנות ה-30. קודם לכן השתמשו גם בכתב הערבי.

המסמך הכתוב העתיק הידוע הוא "Utendi wa Tambuka" (שיר אפי) שהתגלגל בקניה ומתוארך ל-1728. יש טענות למסמך מוקדם יותר משנת 1711.

הסווהילי היא שפה צירופית/אגלוטינטיבית (מורפולוגיה = אופן בניית מילים). לפועל מצורפות תחיליות וסיומות רבות שמציינות גוף, זמן, אספקט, שלילה ומושא. גם שמות העצם מחולקים לקבוצות (כיתה/"ניב" הנקראת "קבוצות שם"), מה שמשפיע על הסכמות של תואר, פועל וכדומה.

בשפה אין מין דקדוקי ממשי כמו זכר/נקבה, אבל קיימת מערכת של כ-16 קבוצות שם לפי שיטת מיינהוף. הקבוצות משקפות משמעות סמנטית חלקית, למשל בני אדם, בעלי חיים, חפצים מופשטים.

כינויי הגוף (אני, אתה וכו') מצורפים פעמים רבות לפועל בצורת תחיליות. כינויי המושא הישיר יכולים להיספח גם הם לפועל. שייכות נערכת באמצעות מילים בסיסיות שמשתנות לפי קבוצת השם.

שמות תואר מסכימים עם שם העצם לפי הקבוצה שלו. יש גם שמות תואר שאינם משתנים, בדרך כלל ממוצא זר.

שורש הפועל מוקף במוספיות. שם הפועל מתחיל לרוב ב-ku או מסתיים ב-a. שלילה, עתיד, הווה ועבר מבוטאים בעזרת תחיליות מיוחדות. קיימות גם בניינים שמסמנים גרימה, סבילות, הדדיות והעצמה.

השירה הקלאסית (Utenzi/Utendi) חשובה בתרבות הסווהילית. מוזיקת טארב שילבה יסודות ערבים וצפון-אפריקאיים. Methali הם פתגמים ומשלים עממיים.

תכונה ייחודית היא ה"שעון הסווהילי": השעות נספרות מהזריחה, כך ש-1 בסווהילי שווה בקירוב ל-7 בבוקר בשעון המוכר.

מילים כמו "ndiyo" (כן) ו"hapana" (לא) בשימוש יומיומי.

יש דוגמאות לשירים וטקסטים דתיים דרך ההכרזה לכל באי עולם ותפילות כמו "Baba Yetu" (תפילת האדון) בשפה ובתרגום.

סוואהילי (Kiswahili) היא שפה שמדוברת במזרח אפריקה. היא נוצרה כשהתערבבו שפות בנטו (שפות של שבטי אפריקה) ושפה הערבית. השם מגיע מהמילה הערבית שמענו "חופים".

סוחרים ערבים ובני חוף דיברו ביניהם כדי לסחור. כך נוצרה שפה פשוטה בהבנה, שהלכה והתפתחה לשפה נפרדת.

במאה ה-13 עד ה-15 ערים כמו קילווה, מומבסה וזנזיבר היו מרכזי מסחר חשובים. אחרי הגעת הפורטוגזים במאה ה-16 התקופה השתנתה.

בקולוניה, הממשלות השתמשו בסוואהילי. בתחילת שנות ה-1900 התחילו לתרגם ולפרסם ספרים ועיתונים בסוואהילי.

אחרי שהמדינות קיבלו עצמאות בשנות ה-60, סוואהילי הפכה לסימן זהות. התחילו ללמד אותה בבתי ספר ולשדר ברדיו בינלאומי.

כ-15 מיליון דוברים מדברים סוואהילי כשפת אם, ועוד מיליונים כשפה שנייה. היא שפה רשמית בטנזניה. גם בקניה, בקונגו ובאוגנדה יש לה מעמד רשמי.

לב הסוואהילי הוא באזור חוף של כ-1,500 ק"מ בין סומליה ומוזמביק. ישנם גם דוברי סוואהילי בזנזיבר ואיים סמוכים.

יש הרבה ניבים (גירסאות שונות של השפה). הניב התקני מבוסס על השפה המדוברת בזנזיבר.

הרבה מילים בסוואהילי הגיעו מערבית. במאה ה-20 נוספו מילים מאנגלית ומשפות אחרות. דוברי עברית יזהו מילים כמו "binadamu" (בן־אדם) ו"saa" (שעה).

בסוואהילי יש חמש תנועות פשוטות. מאז המאה ה-19 כותבים אותה באותיות לטיניות. לפני כן השתמשו גם בכתב הערבי.

הפועל משתנה על ידי הוספת חלקים לפניו או אחריו. שמות עצם מחולקים ל"קבוצות" שגורמות לשינויים במילים סביבם. זה דומה לדרכים שבהן בשפות אחרות המילים משתנות לפי מי מדבר ומה המספר.

לסוואהילי יש שירה מיוחדת ומוזיקה בשם טארב. יש גם פתגמים חכמים שנקראים methali.

תכונה מעניינת: השעון הסוואילי מספור את השעות מהזריחה. לכן שעות נשמעות שונות משעון רגיל.