סוכרת סוג 1 היא מחלה מטבולית שבה רמת הסוכר בדם גבוהה בדרך כלל. המחלה תועדה כבר ב-100 לפנה"ס. בסוף המאה ה-19 גילו את חשיבות הלבלב. ב-1922 הושלמה הפיתוח של טיפול באינסולין, והזריקה הראשונה ניתנה לנער בן 14. פרסי נובל הוענקו על גילוי האינסולין ב-1923. ההבחנה בין סוגי הסוכרת נקבעה ב-1935. יום הסוכרת הבינלאומי מצוין ב-14 בנובמבר.
כ-10% מהחולים במחלת הסוכרת הם בעלי סוכרת סוג 1. בסך הכל רוב החולים עם סוכרת הם מסוג 2 (כ-90%). סוכרת סוג 1 מופיעה לרוב לפני גיל 30, במיוחד בילדות ובגיל ההתבגרות. שכיחות גבוהה של סוג 1 נצפתה במדינות סקנדינביה, באנגליה, בקנדה ובערב הסעודית. בישראל השכיחות הגבוהה ביותר נמצאת בקרב יוצאי תימן.
אינסולין הוא הורמון המיוצר בתאי בטא באיי לנגרהנס בלבלב. הורמון = חומר כימי שמשרה תגובה בגוף. אינסולין שולט ברמות הגלוקוז (סוכר) בדם ובעיבוד שומנים וחלבונים. הורמונים נוספים, כמו אדרנלין וקורטיזול, משפיעים גם הם על רמת הגלוקוז ועל היעילות של האינסולין.
בסוכרת סוג 1 מערכת החיסון תוקפת את תאי הבטא בלבלב ומשמידה אותם. מערכת חיסון = המערכת שמגנה על הגוף מזיהומים. תוצאה זו מובילה למחסור חמור באינסולין ותלות באינסולין חיצוני דרך זריקות או משאבה.
המחלה יכולה להתפתח במהירות ולעיתים להופיע כהתקף של חמצת קטוטית, מצב חמור שנובע מחסר אינסולין. לאחר תחילת הטיפול חלק מהחולים עוברים "ירח דבש", תקופה קצרה של ייצור אינסולין עצמי שיכולה להימשך חודשים עד שנים.
סוגים תת-קליניים מקובצים לפי הימצאות נוגדנים: סוג A1 (יש נוגדנים) וסוג B1 (ללא הוכחות לנוגדנים).
הגורם העיקרי הוא אוטואימוניות, התקפה של הגוף על תאי הבטא שלו. יש שילוב של נטייה גנטית ותנאים סביבתיים. במחקרי תאומים זהים, כאשר לאחד הייתה המחלה, הסיכוי למצוא אותה בשני הוא כ-50%. גורמים סביבתיים אפשריים כוללים זיהומים וחשיפות שונות. קיימת גם השערה של חיקוי מולקולרי, שבה נגיף דומה למרכיב של תאי הבטא מעורר תגובה חיסונית.
לא נמצאה הוכחה חד־משמעית שסטרס נפשי גורם ישירות להתפרצות סוכרת סוג 1. עם זאת, במקרים פרטניים ייתכן קשר בין אירועי לחץ להתפרצות המחלה.
האבחון נעשה מתוך שילוב של גיל, חומרת הסימפטומים, בדיקות דם וחיפוש נוגדנים לתאי הבטא. תסמיני ההופעה בדרך כלל חריפים. נוגדנים בגוף כמו נוגדן לאינסולין ונוגדנים ל-GAD מסייעים באבחנה.
התסמינים נובעים מעליית גלוקוז בדם (היפרגליקמיה). סימפטומים בולטים: מתן שתן עודף, צמא מוגבר, רעב רב, ירידה במשקל, עייפות וראייה מטושטשת. יש גם נטייה לזיהומים ובעיות בעור.
יש סיבוכים קצרים וארוכים. קצרים כוללים היפוגליקמיה (מיעוט גלוקוז בדם), מצב מסוכן שיכול להוביל לבלבול ואיבוד הכרה, וטיפול בהיפוגליקמיה נעשה בסוכר או בגלוקגון בהזרקה. היפרגליקמיה חמורה עלולה לגרום לחמצת קטוטית.
במשך שנים רמות גלוקוז גבוהות פוגעות בכלי הדם. מצב זה מגדיל סיכון לבעיות לב, טרשת עורקים, קטיעות גפיים, דיאליזה ועיוורון. בישראל הסוכרת הייתה בעבר סיבת מוות שכיחה.
סוכרת סוג 1 מחייבת טיפול באינסולין לכל החיים. אינסולין ניתן בזריקות תת-עוריות או באמצעות משאבת אינסולין. יש שני תפקידי אינסולין עיקריים: מרכיב בסיסי (בזאלי) לשמירה על רמות רציפות, ובולוס שמרחיב את הרמה אחרי האוכל.
מדידת גלוקוז עצמי מתבצעת באמצעות מד-סוכר (גלוקומטר). קיימים גם מדי-סוכר רציפים המודדים ללא הפסקה. בדיקות מעבדה עוקבות אחרי המוגלובין מסוכרר (HbA1c), החלבון שנוצר כשגלוקוז נקשר להמוגלובין בכדוריות הדם. HbA1c משקף את ממוצע רמות הסוכר בשלושת החודשים האחרונים.
איזון טוב מפחית סיבוכים ארוכי טווח. ניסויים גדולים הראו שטיפול מוקפד מוריד סיכון לסיבוכים, אך טיפול אינטנסיבי מגדיל סיכון להיפוגליקמיה.
כיום משתמשים בעיקר באינסולין סינתטי. סוגי אינסולין כוללים אינסולין ארוך טווח ונוזלים קצרים שמשתמשים בהם לפני הארוחה. רבים משלבים זריקות ארוכות עם זריקות קצרים. משאבת אינסולין מספקת אינסולין קצר-טווח באופן רציף ומשפרת נוחות לטווח מסוים.
בשנים האחרונות פותחו דרכים נוספות, כולל משאף אינסולין קצר טווח.
דיאטה מתאימה חשובה. פחמימות משפיעות ישירות על רמות הגלוקוז, לכן ספירת פחמימות והתאמת אינסולין נחוצים. דיאטות דלות פחמימות הראו שיפור באיזון בקרב חלק מהחולים.
פעילות גופנית מעלה את רגישות התאים לאינסולין ויכולה לשפר איזון. יחד עם זאת יש לבדוק רמות גלוקוז לפני, במהלך ואחרי פעילות, כי פעילות עלולה להעלות או להוריד את רמות הסוכר.
מטרת הטיפול היא לשמור על רמות גלוקוז קרובות לנורמה, מבלי לגרום להיפוגליקמיה. היעדים המדויקים מותאמים אישית על ידי הצוות הרפואי.
סוכרת סוג 1 היא מחלה שבה יש יותר מדי סוכר בדם. לפני הרבה שנים גילו שאפשר לטפל בזה באינסולין. הזריקה הראשונה ניתנה ב-1922.
אינסולין הוא חומר בגוף שמוריד את רמת הסוכר בדם. אם הלבלב לא מייצר מספיק אינסולין, צריך לקבל אינסולין מבחוץ באמצעות זריקה או משאבה.
במקרים רבים הגוף תוקף בטעות את התאים שייצרו אינסולין. זה נקרא מחלה אוטואימונית, הגוף טועה ותוקף את עצמו. גם גנים וזיהומים יכולים להשפיע.
ילד עם סוכרת סוג 1 עלול להשתין הרבה, להיות צמא מאוד, לרצות לאכול הרבה ולרדת במשקל. גם להיות עייף ולעיתים לראות מטושטש.
אם רמת הסוכר יורדת מאוד זה מסוכן. מצב כזה נקרא היפוגליקמיה. בטיפול פשוט אוכלים סוכר או טבליות גלוקוז. במקרים קשים נותנים זריקת גלוקגון.
הטיפול הוא באינסולין לכל החיים. ילדים לומדים להזריק או להשתמש במשאבה. חשוב למדוד את הסוכר בעזרת מד-סוכר.
מה שאוכלים משפיע על הסוכר. ספירת פחמימות עוזרת להתאים אינסולין. ספורט בריא ועוזר להרגיש טוב. לפני ואחרי ספורט בודקים את הסוכר.
יום הסוכרת הבינלאומי הוא ב-14 בנובמבר.
תגובות גולשים