סוליפסיזם (מלטינית: solus, "בלבד", ו-ipse, "עצמו") הוא רעיון מטאפיזי ואפיסטמולוגי, תורת הידע, הטוען שאדם יכול להיות בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד: ה'אני' שלו. לפי הגישה, העולם החיצוני ותודעות של אנשים אחרים עשויים שלא להתקיים באופן אובייקטיבי מחוץ לתודעה.
העמדה קשורה לספקנות. משפטו של רנה דקארט "אני חושב, משמע אני קיים" נחשב מרכזי בהבנת התחושה שאפשר להיכנס לביטחון רק לגבי העצמי.
לסוליפסיזם שלושה רעיונות עיקריים: כי האדם אינו יכול להיות בטוח בקיומו של דבר מלבד תודעתו; שהתוצרים של התודעה (מחשבות, תחושות) הם הידע הוודאי ביותר; ושהחוויות הנפשיות יכולות להיות מנותקות מקיום חומרי.
דוגמה מפורסמת היא "ניסוי המוח בחבית". במחשבה זו מוציאים מוח מגוף, מחברים אותו למחשב, והמוח ממשיך לחוות עולם מדומה. הניסוי מציג מצב שבו חוויות קיימות ללא מציאות חומרית.
עוד עיקרון הוא ייחודיות התחושות: כי רגשות הם סובייקטיביים, וכל אדם חווה אותם בדרך מעט שונה. לכן אפשר להבין את רגשות הזולת רק בקירוב, דרך השוואה לחוויה אישית ולדמיון.
הקושי המרכזי בסוליפסיזם הוא בעיית קיום תודעות אחרות: מכיוון שלא ניתן לראות את מה שבפנים אצל אחרים, איך לוודא שקיימת תודעה חוץ משלך? האדם מודע לתודעתו שלו אך אינו יכול להראות תודעה אחרת באופן ישיר.
הפילוסוף היווני גורגיאס (המאה ה-4 לפנה"ס) הציע טענות ספקניות: שאולי אין דבר קיים; שאם יש משהו, קשה לדעת עליו; ושהעברת ידע לאחרים קשה או בלתי אפשרית. המחשבות הללו הדגישו את הבעיה של ידע אובייקטיבי.
דקארט הדגיש את השאיפה לביטחון מוחלט בידע. הוא הביא את מושג ה'אני חושב' כנקודת מוצא להכרה עצמית.
ברקלי דחה את המטריאליזם (הרעיון שקיים רק חומר) ועבר לאידיאליזם (רעיונות ותודעות הם היסוד). ברקלי קיבל גם את קיומו של האל כתודעה שתומכת בקיום.
בספר "1984" של ג'ורג' אורוול מופיעה תופעה שמזכירה סוליפסיזם קבוצתי: השלטון משתלט על זיכרון ותודעה, וכך מנסה לשלוט במה שנחשב אמיתי.
סוליפסיזם (שמשמעותו בלטינית: "רק אני") אומר שאדם יכול להיות בטוח רק שהוא עצמו קיים. תודעה כאן פירושה מה שאדם מרגיש וחושב.
הרעיון אומר שאולי העולם החיצוני ואנשים אחרים לא קיימים באמת מחוץ למה שמרגישים בפנים.
רנה דקארט אמר: "אני חושב, משמע אני קיים". זה מצביע על בטחון בעצמי.
אדם יכול להאמין רק במה שהוא חווה בעצמו. חוויות ורגשות יכולות להרגיש אמיתיות גם בלי גוף חיצוני.
דוגמה פשוטה: "מוח בחבית", דמיין שמוח מחובר למחשב, ומקבל חוויות מדומות. המוח ירגיש שהכול אמיתי, למרות שאין עולם חיצוני.
אנשים מרגישים רגשות אחרת. לכן להביט ברגש של מישהו אחר צריך דמיון והשוואה לחוויה אישית.
הפילוסוף גורגיאס אמר שלפעמים קשה לדעת מה קיים באמת.
דקארט חיפש ביטחון מוחלט. הוא קבע שאם חושבים, אז בטוח שיש מישהו שחושב.
ברקלי אמר שאין חומר לבד. הוא חשב שרק רעיונות ותודעות קיימים. הוא גם האמין שהאל הוא תודעה שמחזיקה את הקיום.
בספר "1984" יש שליטה בזיכרון ובתודעה. זה דומה לרעיון של שליטה על מה שנחשב אמיתי.
תגובות גולשים