פילוסופיה מערבית

פילוסופיה מערבית היא החשיבה הפילוסופית שהתפתחה והשפיעה בעולם המערבי. היא נבדלת מהפילוסופיה המזרחית, שצמחה במקומות כמו הודו והמזרח הרחוק.

מקובל לראות את התחלת הפילוסופיה המערבית בפילוסופיה היוונית. היא כוללת את הפילוסופים הפרה‑סוקרטיים, וכן את סוקרטס, אפלטון ואריסטו. הפילוסופיה היוונית השפיעה מאוד על החשיבה ברומא העתיקה ועל הפילוסופיות הנוצרית, האסלאמית והיהודית, וגם על חשיבה בימי הביניים.

בהמאה ה‑16 וה‑17 החלה הפילוסופיה המערבית להשתנות. נטשו חלקית את ההסתמכות על מטאפיזיקה, כלומר רעיונות על מהות העולם שלא נבדקים בניסוי. החל גל רציונליסטי. רנה דקארט, ברוך שפינוזה וגוטפריד לייבניץ הטיפו ללמוד על העולם באמצעות ההיגיון בלבד. הם דיברו על ידיעות "אפריורי", ידע שמגיע מהשכל לפני הניסיון, ולא דרך החושים. השינויים הושפעו גם מגילויים במדעים ובמתמטיקה.

פילוסופיה מערבית היא דרך חשיבה שגדלה בעולם המערבי. זה שונה מהפילוסופיה במזרח.

הפילוסופיה המערבית התחילה ביוון העתיקה. היו שם פילוסופים חשובים, כמו סוקרטס, אפלטון ואריסטו. המחשבות שלהם השפיעו על רומא ועל דתות כמו הנצרות והאסלאם.

מאוחר יותר, במאות ה‑16 וה‑17, פילוסופים החלו לסמוך יותר על ההיגיון. הם קראו לעצמם רציונליסטים. זה אומר שהם חשבו שאפשר לדעת דברים בעזרת חשיבה לפני שניסיון. שינויים אלה קושרו גם לגילויים במדעים ובמתמטיקה.