הסידור הוא ספר שבו מרוכזות תפילות יהודיות לימי החול ולשבת, וכן תפילות מרכזיות של החגים. בסידורים רבים יש גם ברכות, דינים (חוקים) וקריאות Torah (פרקי תורה) לימי שני וחמישי. הסידור מלווה אדם מבריתו ועד לכבוד ההלוויה, ולכן מכנים אותו לעתים "ספר החיים של היהדות".
הצורך לקבוע נוסח תפילה התחיל כבר בתקופה של אנשי כנסת הגדולה, בראשית ימי בית המקדש השני. סידורים כתובים החלו להופיע רק בתקופת הגאונים, במאה השישית, השביעית לספירה. בתחילה הם היו בכתב יד ונועדו בעיקר לחזנים בבתי הכנסת, במיוחד לחגים שבהם הנוסח לא היה שגור.
הסידור הראשון הידוע שייך לרב נטרונאי גאון, ואחריו בולט סידורו של רב עמרם גאון. סידורים חשובים נוספים כוללים את סידורו של רב סעדיה גאון, את נוסח הרמב"ם, ואת מחזור ויטרי מהמאה ה־11. הסידור האפגני העתיק שהתגלה מתוארך בכרונולוגיה לבתי המאה התשיעית (כ־840 לספירה). קובץ זה כולל תפילת שחרית, פיוטים וחלקים מההגדה של פסח.
עם פיזור הקהילות והתפתחות הפיוטים נוצרו מספר נוסחים מקומיים. אחרי גירוש ספרד ובמהלך הדפוס במאה ה־15 החל תהליך של קיבוע נוסחים והשפעות הדדיות בין קהילות.
בעקבות כך נוצרו גם מחזורים נפרדים שמרכזים תפילות לחגים מיוחדים, כמו שלושת הרגלים וימי הנוראים.
הסידור הוא לעתים הספר הראשון שילד יהודי לומד לקרוא. מסורתית עורכים לילדים חגיגת קבלת סידור, כדי להדגיש את חשיבותו. הרב שלמה וולבה תיאר את הסידור כספר עמוק וקשה, אך בפועל רוב התפילות ברורות ונתמכות בפירושים רבים.
נוסח הסידור משתנה לפי קהילות ומנהגים. קיימו בעבר הבדלים בולטים בין נוסח ארץ ישראל לנוסח בבל. עם הזמן המיזוגים וההשפעות ההדדיות יצרו נוסחים מרכזיים.
בקהילות אשכנז נהוג נוסח אשכנז; בחלק מהעדה האשכנזית בארץ ישראל החל להתפתח נוסח ספרד, שהוא שילוב של אשכנז ונוסח ספרדים. יהודי ספרד ומרבית עדות המזרח נוהגים בנוסח הספרדים. נוסחים מקומיים נוספים שורדים כיום בקהילות מסוימות, כמו נוסח תימן שהחלוקות בו בין מסורות שונות שמורות עד היום.
יש גם נוסחים איטלקיים וליברנזיים, וכן נוסחים אחרים שדחקו ונחלשו עקב השפעת הנוסח הספרדי במרחב הים־תיכוני.
בצבא הישראלי, כדי לאחד מתפללים מכל העדות, ערך הרב הצבאי הראשי שלמה גורן ב־1963 סידור אחיד לחיילי צה"ל. על כך הייתה התנגדות של רבנים מסוימים, ובכל זאת הסידור האחיד נמצא בשימוש בבסיסים.
סידור רינת ישראל (1970) הכיל תפילות חדשות, כמו תפילה לשלום המדינה ותוספות לחיילי צה"ל. סידורים מודרניים נוספים, כמו סידור פעמי גאולה, התאימו נוסחים והנחיות גם לשתי המינים והוסיפו תפילות ייחודיות לימי העצמאות ולירושלים.
הזרמים שאינם אורתודוקסיים מפרסמים סידורים שמותאמים לאמונותיהם. שינויים נפוצים כוללים השמטת אזכורים לעבודת הקרבנות והכריכה בשפת המקום, קיצור נוסח והתייחסות שוויונית לנשים. בישראל יש כיום סידורים ייחודיים לתנועות הקונסרבטיבית והרפורמית, ביניהם "ואני תפילתי" (קונסרבטיבית, החל מ־2009) ו"תפילת האדם" (רפורמית, החל מ־2021).
הסידור הוא ספר תפילות. בתוכו יש תפילות לשבת, לימי החול ולחגים. גם ברכות וחלק מקריאות התורה נמצאים בו. הסידור מלווה אנשים מרגע הולדתם ועד טקסי הסיום של החיים.
לפני הרבה מאוד שנים התחילו לקבוע איך להתפלל. רק במאה ה־6 או ה־7 התחילו לכתוב סידורים ביד. אחד הסידורים העתיקים נמצא באפגניסטן ומתוארך לכ־840 לספירה. הוא כולל תפילת שחרית, פיוטים וחלקים מההגדה של פסח.
עם הזמן כל קהילה פיתחה דרך משלה להתפלל. אחרי הגירוש מספרד והמצאת הדפוס, נוסחי התפילה נעשו קבועים יותר.
רבים לומדים את הסידור כספר ראשון. מסיבות חגיגיות נערכות כשילד מקבל את סידורו.
יש כמה נוסחים גדולים: אשכנזי וספרדי הם החשובים. גם קהילות באיטליה, תימן ועוד שמרו על נוסח מקומי. חלק מהנוסחים משולבים זה בזה עם השנים.
בצה"ל הוכן סידור אחיד ב־1963, כדי שכל החיילים יתפללו יחד. סידורים חדשים של המאה ה־20 הוסיפו תפילות למען המדינה.
ערביות דתיות שונות עושים סידורים משלהם. הם משנים קטעים לפי אמונתם, מקצרים חלקים, ומוסיפים שפות מודרניות. בתנועות כמו הקונסרבטיבית והרפורמית יש סידורים מודרניים שמותאמים להן.