ספר חנוך א', שנקרא גם חנוך החבשי, נכתב כנראה בארץ ישראל במאה ה-3 לפני הספירה. הוא נכתב בארמית (שפה עתיקה ששימשה יהודים בימי הבית השני), וקיבל תרגום בגֶּז (געז, שפת אתיופיה). הספר לא נכלל בקאנון (הרשימה המקובלת של ספרי התנ"ך) ולכן נחשב לספר חיצוני.
הספר היה פופולרי בימי הבית השני והשפיע על חיבורים אחרים. מאוחר יותר, במאה השנייה לספירה, רבנים ניסו לדחות את המסורות החנוכיות, ובסופו של דבר הספר נעלם מן המסורת היהודית הרשמית. הנצרות הקדומה אימצה כמה מפרשנויותיו, אך עם התגבשות הקאנון והוויכוחים התיאולוגיים הוא נדחק החוצה. רק הכנסייה האורתודוקסית האתיופית שמרה את חנוך במלואו בתוך כתבי הקודש שלה.
ממצאים חשובים: בשנת 1773 הביא ג'יימס ברוס מאתיופיה העתקי געז של הספר. במאה ה-19 פורסמו תרגומים ראשונים לאירופה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נמצאו קטעים בארמית בין מגילות מדבר יהודה, מה שאישר את מקורו הקדום.
הספר מחולק לחמישה חלקים עיקריים. חוקרים רבים סבורים שמדובר באיחוד של כמה חיבורים נפרדים:
חלק זה עוסק בהילכוּת המלאכים שנפלו, בהופעת הענקים (נְפִילִים, יש להסביר: יצורים גדולים שנולדו מתערבות בין מלאכים ובני אדם) ובמסעותיו של חנוך בשמיים. מופיעים סיפור הירידה של מלאכים לארץ, חשיפתם של סודות אסורים לאנושות וההכנה ליום הדין.
חלק זה כולל משלים ונבואות על המשיח ("בן האדם"), משפט הרשעים ושכר הצדיקים. מופיעים חזונות על יום הדין, תחיית המתים ועונש לשליטים רשעיים.
החלק השלישי הוא ספר המאורות. הוא מתאר את מסלולי השמש והירח, לוח של 364 יום, ותופעות שמימיות. יש בו פירוט טכני של מחזורים שמימיים, וחנוך מדבר אל בנו מתושלח.
כאן מצויים חידונים וחלומות של חנוך. דרך החלומות מוצגים אירועים היסטוריים ותחזיות, עד לתקופות מאוחרות כמו ימות החשמונאים ולימי המשיח.
פרקי הנבואות האחרונים מיועדים לצאצאיו של חנוך. הם כוללים כרוניקה של אירועים עתידיים, עונשים לשחיתות ותיאורים של גורלם של צדיקים.
חנוך מוצג כדמות שיודעת העתידות והנסתר. הוא מקבל חזונות על ההיסטוריה האנושית מהרגעים הראשונים ועד יום הדין. בין הנושאים המרכזיים: המלאכים שנפלו ולימדו בני אדם סודות אסורים (כמו שימוש בכלי-נשק, חכמות מזויפות וקסמים), הופעת הענקים, הדרישה להשבת סדר ויום דין שבו יישפטו המלאכים והרשעים.
בספר מופיע קונפליקט בין רשעות וצדק: העונש מביא ניקיון ואחריו "אוצרות הברכה" שייכנסו לעמל האדם. דמויות מרכזיות בקו השמימי הן ארבעת המלאכים הראשיים, מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל, שמגלים דאגה למצב העולם ומממשים צדק.
תמונת העתיד כוללת גם סבל גדול לרשעים, אך תקווה גדולה לצדיקים, שמיוחסים להם שכר ולמעמד עליון ביום המשיח.
החלק נפתח בפרשה שכוללת חזון יום הדין והסיפור על המלאכים שירדו לארץ וחמדו נשים. ילדים שנולדו מהקשרים האלה הפכו לענקים ולנפילים. המלאכים חשפו לבני האדם ידע אסור, ואלוהים מצווה על ענישה: המלאכים ייאסרו עד יום משפטם.
הארבעה המלאכים הטובים מתלוננים על הרעה, ואלוהים מצווה לשלוח אזהרה לנח לפני המבול.
בחלק זה יש שלושה משלים עיקריים. הם מציגים את גורל הרשעים והצדיקים, סודות המאורות, כוחו של ה"בן האדם" (המשיח) ולבסוף תחיית המתים והמשפט. מופיעים גם תיאורים של כלי הדין שנכונים לשליטים רשעיים.
ספר המאורות מציג לוח שמימי של 364 יום. הוא עוסק במסלולי המאורות, רוחות, נהרות ותפקידם של גופים שמימיים. קטעים נרחבים ממנו נמצאו בקומראן.
כאן משולבים שני חלומות שחוזים חורבן (המבול) ותולדות האנושות. חנוך מסביר חלומותיו לבנו ומתושלח, ומביא מסרים על ימות המשיח.
הפרקים האחרונים כוללים נבואות המחולקות לשבועות ולפרקים. יש בהם קריאה ליראת אלוהים, עידוד לצדיקים והתייחסות לידיעת העתידות. נספח שנקרא "איגרת חנוך" מופיע בסוף והוא מיועד למתושלח ולצדיקים הבאים.
בסיכומו של דבר, ספר חנוך א' מציג עולם שבו ידע אסור ופעולות המלאכים משפיעות על ההיסטוריה. לצד תיאורים של רשע וענישה, קיימת שאיפה מוסרית לניקוי ולגאולה לצדיקים.
ספר חנוך א' נקרא גם חנוך החבשי. הוא נכתב לפני הרבה שנים בארמית.
(ארמית, שפה ישנה שהשתמשו בה יהודים.)
הספר לא נכנס לתנ"ך הרגיל, אבל היה פופולרי בימי קדם.
כמה כנסיות אתיופיות שמרו אותו בתנ"ך שלהן.
הספר מחולק לחמישה חלקים. כל חלק עוסק בנושא אחר:
מסופר על מלאכים שירדו לארץ. הם למדו בני אדם דברים שלא היו טובים.
חנוך עלה לשמיים וראה מה יקרה ביום הדין.
כאן יש משלים על המשיח (מנהיג טוב) ושכר הצדיקים.
מוסבר שגם רשעים יקבלו עונש.
זהו ספר המאורות. הוא מסביר איך השמש והירח זזים.
יש בו לוח של 364 ימים.
חנוך רואה חלומות. הוא מסביר אותם לבנו מתושלח.
החלומות מדברים על אירועים גדולים, כמו המבול.
חנוך כותב נבואות לצאצאיו. הוא מדבר על ימים טובים וגם קשים.
חנוך הוא אדם שמקבל חזונות. הוא רואה את ההיסטוריה עד ליום הדין.
הספר מדבר על רע וטוב, על מלאכים ועל אנשים.
בסוף, הצדיקים זוכים לשכר וטוב.
תגובות גולשים