עברים

עִבְרִים הוא כינוי מקראי לבני ישראל או לאבותיהם. המונח מופיע בעיקר בתורה ובספר שמואל, והוא משמש בהקשרים שונים ומשתנים.

בחלק מהמקורות והמפרשים נראים העברים כשבט או קבוצה אתנית מובחנת. יש מי שסבר כי סביב אברהם הצטברה קבוצה גדולה של אנשים, תלמידים ועבדים, שנקראו עברים. יש גם מי שמייחס את השם לצאצאיו של עֵבֶר (אדם במקרא), ועל כן העברים הם "בני עבר".

חוקרים מודרניים מציעים שמשמעות המילה לעתים הייתה חברתית. נדב נאמן, למשל, טען שעברי ציין קבוצות של פליטי חברה או אנשים שוליים. רעיון זה משווה את העברים ל־"עפירו/ח'בירו" (קבוצה חברתית שהוזכרה בכתובות מהמזרח הקרוב העתיק). במקרא מופיעים מקרים שבהם פלשתים מכנים קבוצות כמו זו "עברים" במשמעות משפילה או מזלזלת.

יש כמה השערות למקור המילה. אחת אומרת ש־"עברי" מגיע מ"הבאים מעבר הנהר" - כלומר מאזור ארם נהריים. השערה אחרת קושרת את השם לעֵבֶר, ילדו של שלח, ולשושלת הנושאת את השם. השערה שלישית בדקה קשר לאפירו/ח'בירו (apiru/habiru), מונח שמופיע במכתבי אל־עמארנה. כיום חוקרים רבים מסכימים שאין קשר ישיר אטימולוגי בין המילים, למרות דמיון מסוים בהתנהגות החברתית.

המקרא משתמש ב"עברי" באופן מכוון, בדרך כלל כדי להבדיל בין קבוצה לבין אחרים. לעתים הביטוי נושא גנאי, כפי שנמצא בספר שמואל לעומת הפלשתים. יחד עם זאת יש גם פירושים המעניקים לו משמעות חיובית, למשל קשר לדרך רוחנית או למסורת של דמויות כמו עבר ואברהם.

בפסוקים מסוימים המילה משמשת בהנגדות ל"נכרי" (זר). ההבדל מצביע על שייכות חברתית או לאומית, ולעיתים על יחס של זלזול מצד אחרים.

בפרשנות מסורתית יש מי שמקשר את העברים לתלמידיו ולקבוצת חסידים של דמות בשם עבר. לפי גישה זו, המונח היה בעבר ביטוי של שבח והזדהות עם דרך רוחנית.

הביטוי "ארץ העברים" מופיע בסיפור יוסף. נראה כי המצרים הכירו חבל ארץ כזה, שם התגוררו קבוצות שנחשבו עברים.

כמה חוקרים הצביעו על אזורים כמו שכם והר אפרים כמקומות שבהם ישבו קבוצות קדומות שנחשבו לעבריות עוד לפני תקופת האבות.

במאה ה־20 חזר השם "עברי" לשימוש כזיהוי לאומי. היישוב העברי בארץ ישראל השתמש בכינוי זה. קבוצות אינטלקטואליות, למשל עדיה חורון, יונתן רטוש ואהרן אמיר, ניסו לבנות זהות עברית חדשה. תנועתם כונתה גם "הכנענים". הם דגלו בחיבור לשורשים אזוריים ובניתוק מן המסורת היהודית הנוכחית.

חלק מהוגים ראו בזהות העברית גם מרכיב אוניברסלי. הם הדגישו את דמותו של עבר ואברהם, ואת רעיון השפה והתרבות ככוח מחבר שמיועד להשפיע לטובה על האנושות.

הכינוי "עברים" הופיע גם בספרות הלניסטית וברומית. בעברית ובשפות אחרות הוא שימש לציון עם ישראל או היהודים, במיוחד בתקופות ההיסטוריות הקרובות לתקופה המקראית ולאחריה.

עברים הוא שם שמופיע בתנ"ך. לפעמים השם מתאר את בני ישראל או את אבותיהם.

יש פרשנים שאומרים שעברים היו קבוצה נפרדת. אחרים אומרים שהם צאצאי עֵבֶר, דמות בתורה.

חוקרים מציעים שלפעמים \'עברי\' סימן אנשים שוליים או פליטים. זה דומה לקבוצות בשם "אפירו" או "ח'בירו" שמוזכרות בכתובות עתיקות.

יש כמה רעיונות לגבי מקור השם. אחד אומר "מעבר הנהר" - כלומר באים מאזור רחוק. רעיון אחר מקשר את השם לעֵבֶר. חוקרים לא מסכימים על תשובה אחת.

במקרא המילה משמשת כדי להבדיל בין קבוצות. לעתים היא נשמעת בזלזול. לעתים יש לה גם פירושים חיוביים.

בתנ"ך מופיע גם הביטוי "ארץ העברים". נראה שזה היה חבל ארץ שמזוהה עם קבוצות אלה.

במאה ה־20 חזרו לקרוא לעם בארץ ישראל "העברים". קבוצות תרבותיות רצו לבנות זהות עברית חדשה.

השם הופיע גם אצל סופרים יוונים ולatiniים עתיקים. היום ייתכן שמכנים בו את העם היהודי בשפות שונות.