עז הבית

עֵז הַבַּיִת (Capra aegagrus hircus) היא תת‑מין של יעל ומקור חלק מהעזים הביתיים מעז הבר. היא מבוייתת ומגדלים אותה מאז האלפים הראשונים לפנה"ס, בעיקר למען חלב, בשר, עור ושיער.

המילה "עז" קיימת בשפות שמיות עתיקות ויש לה צורות בארמית ובשפות נוספות.

בעברית "עז" היא הנקבה. הזכר נקרא תיש, והצעירים נקראים גדי וגדיה.

ביות העזים החל ככל הנראה בין 9,500 ל‑9,000 לפני הספירה. מקור רוב העיזים בעז הבר מהמזרח התיכון, והן הובאו לכל רחבי העולם לאורך האלפים.

עז הבית קלה יותר מכבשה. לה קרניים המקושתות לאחור, זנב קצר ושיער חלק יותר. לזכרים יש לעתים זקן.

לעזים פרסות מפוצלות ועיניים עם אישון אופקי. כשמטות ראשן, האישונים מסתובבים כך שיש להן שדה ראייה רחב. כמו בקר, לעזים יש ארבע קיבות; זאת מאפשרת להן לפרק צמחים קשיחים.

לעזים ראייה פנורמית של כ‑320, 340 מעלות, כלומר יש להן רק נקודה עיוורת קטנה מאחורי הראש. להן גם שמיעה וריח טובים. הראייה הדו‑עינית של העז עוזרת לה להיערך לקפיצה ולעלייה על סלעים.

עזים וכבשים קרובות טקסונומית, אך הן מינים שונים. הבדלים בולטים כוללים זקן תיש, מיקום השפה וזנב מורם אצל העז. הכלאות נדירות והעוברים עקרים.

עזים סקרניות וחזקות בריחה; הן ידועות כ"בר־בריחה" אם יכולות לעבור גדר. הן עושות אמבטיות אבק להרחיק טפילים, ונראה שהן חכמות ויכולות לתקשר עם בני אדם.

עזי הבית ישנות כ‑5 שעות בלילה ומנמנמות ביום. פעילותן גוברת בבוקר.

עזים צמחוניות בדפוס אכילה של דפדוף (browsing), אכילת עלים וענפים. הן מסוגלות לאכול צמחים שמשארי בעלי חיים אחרים אינם מנצלים. האוכל עובר תהליך של העלאת גירה: העז מביאה חלק מהאוכל חזרה לפה ללעיסה נוספת ולספיגת חומרים מזינים.

בעוד שמינים מסוימים מיוחמים בעונות (תלוי באורך היום), גזעים אחרים מתרבים כל השנה. ההיריון נמשך כ‑150, 180 יום. בדרך כלל נולדים גדי אחד או שניים, לעתים שלישיות. גדיים עומדים בתוך דקות ונגמלים עד גיל 3, 4 חודשים.

עזים נמצאות היום כמעט בכל היבשה. הן מתיישבות בקלות בטבע, ונוצרו אוכלוסיות פראיות רבות, בין השאר באוסטרליה ובניו זילנד.

עזים עלולות לחלות במחלות ויראליות, חיידקיות ופטרייתיות. בעיות עיניים נפוצות כי לעזים אין בלוטות דמעות להגנה.

קבוצה של עזים נקראת עדר. בקרב העדר יש היררכיה; עז קרנית תעשה לעתים קרובות שליטה על עז חסרת קרניים.

עזים מתאימות לגידול באזורים קשים כי הן זריזות, אוכלות מעט ומוצאות מזון שקשה לאחרים לנצל. בחלק גדול של העולם מגדלים אותן בעיקר לחלב.

יש יותר מ‑200 גזעים של עזים ברחבי העולם. בין הגזעים המוכרים נכללים זנים מקומיים כמו הבלאדי והמפורסמים למטרות חלב או צמר.

עזים מספקות חלב, גבינה, בשר, עור ושיער. חלב העזים מוערך בעמידותו ובתכונות תזונתיות; אחוז השומן הממוצע בחלב עז הוא כ‑3.9%. עזים חלביות יכולות לייצר בין כמה מאות עד קרוב לאלף קילוגרמים חלב בלווית הריון וטיפול מתאים.

יש גבינות רבות מחלב עז, ואותן מפיקים במספר אזורים במרכזיות תעשיית החלב.

בשר גדי נחשב בעבר למעדן וניתן למצוא מאכלים עם בשר עז במספר תרבויות. בשר זה עשיר בברזל ודל יחסית בשומן.

בעברית התלמודית מופיעים דיונים וסיפורים על עזים, כולל דינים על נזקי עזים לשדות ומעשה מפורסם שבו עז מתוארת כשודדת. בעגה התלמודית הופיע גם מושג ה"שעיר" הטקסי בתרבויות מסוימות.

עֵז הַבַּיִת היא חיה שאנשים גידלו במשך הרבה מאוד שנים. זנים אלה הגיעו מעז בר פראי.

הנקבה נקראת עז. הזכר נקרא תיש. התינוק נקרא גדי.

עזים קלות יחסית. יש להן קרניים שמתקפלות לאחור. לזכרים יש זקן בצוואר.

לעזים יש פרסות מפוצלות. העיניים שלהן רחבות, והאישון אופקי. זה עוזר להן לראות סביבן כמעט כל הזמן.

עזים אוכלות צמחים ועלים. הן אוהבות לאכול עלים גבוהים מעצים. לעז יש ארבע קיבות; זה מאפשר לה לעכל צמחים קשים. הן גם מלעיטות חומר מהקיבה חזרה לפה ללעוס שנית (זה נקרא העלאת גירה).

עזים סקרניות וחזקות בטיפוס. אם יש פתח בדיר, הן עלולות לברוח. הן עושות אמבטיות אבק כדי להיפטר מפרעושים.

ההריון בעז נמשך כ‑5 חודשים. בדרך כלל נולדים אחד או שניים. הגדי קם וצועד דקות אחרי הלידה. הם מפסיקים לינוק סביב גיל 3, 4 חודשים.

אנשים מגדלים עזים בשביל חלב, גבינות, בשר, עור ושיער. חלב עזים משמש להכנת גבינות טעימות.

עזים חיות כמעט בכל מקום יבשתי. יש גם עזים שבורחו והפכו לפראיות באזורים כמו אוסטרליה.

כמו חיות אחרות, עזים עלולות לחלות. לעיתים יש להן בעיות בעיניים כי אין להן בלוטות דמעות.

קבוצה של עזים נקראת עדר. בעדר יש סדר: עז עם קרניים בדרך כלל עולה לעמדת שליטה.