עיצורים נחציים

עיצורים נחציים הם קבוצת עיצורים המופעלת על ידי תכונה שנקראת נחציות.
נחציות, חיתוך משני של העיצור במקום אחורי יותר בפה או על ידי סגירה ופתיחתה של סדק הקול.
המונח משמש בעיקר במחקר הפונולוגיה של השפות השמיות, והוא מכוון ומעורפל כשהמיקום המדויק של החיתוך אינו ידוע.

הנחציות ממומשת בדרכים שונות בשפות שמיות שונות. יש שתי מימושים עיקריים:
- נחציות מלועלעת או מוולנית: החלק האחורי של הלשון מתקרב לווילון (החלק הרך בגג הפה), או יש חיתוך בלוע.
- נחציות מסודקת (או הדופית): הסדק בקול (הגלוטיס) נסגר ואז נפתח בפרץ אוויר, מה שיוצר מין "נקישה".

לפני הזמן היסטורית, סבורים חוקרים שהנחציות היתה במקור מסודקת (סוג הדופית), ובהמשך חלק מהשפות הפכו אותה למימוש מלועלע-מוולני.
באופן מעשי, במקרים רבים הזוגיות בין עיצורים נחציים ללא נחציות יוצרת הבדל משמעותי במשמעות המילים. דוגמה היסטורית בעברית: ההבחנה בין שֶבֶת לשֶבֶט נבעה מתכונת נחציות של העיצור ט; בעברית החדשה תכונה זו נעלמה ואי אפשר להבחין בכך בדיבור.

בעברית המודרנית איבדה ההגייה את הנחציות, ולכן היום מדובר בעיקר בפונטיקה היסטורית. התכונה עדיין משפיעה על הכתיב בתופעות כמו הצטמקות של אותיות (למשל ההשפעה בין צ ו‑ט). בערבית נשמרו העיצורים הנחציים אצל רוב הדוברים, ואף קיימים שם עיצורים נחציים קוליים (כלומר מלוּווים בקול).

עיצורים נחציים הם צלילים מיוחדים בשפות. נחציות היא תכונה שבה יש חיתוך נוסף מאחורי בפה או בגרון.

יש שתי דרכים לעשות את זה. אחת, הלשון מתקרבת לאחורי הפה. השנייה, יש סגירה ופתיחה חזקה בגרון, כמו פיצוץ קטן.

השפות השמיות שונות: בעברית העתיקה היו צלילים כאלה. היום בעברית רובם נעלמו.
לכן קשה לשמוע את ההבדל בין מילים כמו שֶבֶת לשֶבֶט בדיבור מודרני.

בערבית נשמרו העיצורים הנחציים אצל רוב הדוברים. יש שם גם סוגים עם קול, כלומר העיצור מלווה בקול.