פ

פ' היא האות ה-17 באלפבית העברי. האות נקראת פ"א (פֵּא).

מבחינה פונולוגית פ' דגושה מייצגת עיצור דו-שפתי, סותם, אטום [p], כמו האות הלטינית P. פ' רפה מייצגת עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום [f], כמו האות הלטינית F והאות הערבית פא (ف). פ' סופית נהגית תמיד כ-פ' רפה.
פ' נמנית עם האותיות השפתיות שבקבוצה בומ"פ. היא גם אחת משש האותיות בג"ד כפ"ת, שמקבלות דגש קל בתחילת מילה ובאחרי שווא נח.

השם פ"א נובע מצורת ה"פה", איבר הדיבור. בצורת סופית היא נראית כשולית ף. בקוד Unicode הפ' מיוצגת כ־05E4 והסופית ף כ־05E3.
בקוד מורס מופיעה האות כרצף ·−−·. בכתב ברייל יש סימון נפרד לפ' דגושה ולפ' רפה.

בגימטריה ערכה 80. ערכה של ף הוא 800, אך בדרך כלל משתמשים בצירוף ת"ת לייצוג 800. בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות פ' היא כ־1.79% מכלל האותיות, ושל צורתה הסופית ף היא כ־0.19%.
"פ"א הפועל הוא השם שניתן לאות הראשונה בשורש תלת-אותיות, על שם המילה "פעל".

פ' היא האות ה-17 בעברית. קוראים לה פֵּא.

לפעמים פ' נשמעת כמו P באנגלית. לפעמים היא נשמעת כמו F. צורתה בסוף מילה היא ף, והיא תמיד נשמעת כמו F בסוף.

שמה פ"א הגיע מהמילה "פה", המקום שבו אנחנו מדברים. בסוף מילה האות נראית אחרת: ף. יש לה גם סימן במורס: ·−−·. בברייל יש לה סימון מיוחד.

בגימטריה ערכה 80. ערכה של ף הוא 800, אבל את הערך הזה לרוב לא כותבים כך. בעברית מודרנית משתמשים באות פ' לא מעט, כ־1.79% מכלל האותיות.