פאול צלאן (שם עט של פאול אנצ'ל; 23.11.1920, ככל הנראה 20.4.1970) היה משורר ומתרגם יהודי-רומני שכתב בעיקר בגרמנית. רבים רואים בו אחד המשוררים החשובים של המחצית השנייה של המאה ה-20, הן בעולם הגרמני והן בספרות האירופית המודרנית.
נולד בצ'רנוביץ, עיר רב-תרבותית שבה דיברו רומנית, גרמנית, יידיש ואוקראינית. הוריו היו יהודים דוברים גרמנית; האב תמך בחינוך עברי ציוני, האם בהתמקצעות בגרמנית גבוהה. צלאן למד גרמנית ועברית, הבין יידיש אך לא דיבר אותה. כבר בגיל הנעורים קרא ספרות גרמנית, נמשך לשירת רילקה והחל לכתוב שירים. הוא למד בבתי ספר גרמניים ויהודיים וסיים תיכון ב-1938.
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה צ'רנוביץ על ידי כוחות נאציים ושלטון רומני פרו־נאצי. יהודי העיר נכלאו בגטו, הוטלו עליהם עבודות כפייה ובתי כנסת נשרפו. צלאן שהה בגטו, תרגם שייקספיר לגרמנית והמשיך לכתוב. הוריו נשלחו למחנות עבודה בטרנסניסטריה, שם האב מת ממחלה והאם נרצחה. צלאן נשלח לגדוד עבודה באזור בוזאו וניצל כאשר הצבא הסובייטי שחרר את רומניה ב-1944. הוא נשא עמו רגשי אשם על הישרדותו בזמן שמוריו נרצחו.
לאחר המלחמה עבר לבוקרשט (1945, 1947). שם עבד כמתרגם ושמר על מעורבות בסביבת הספרות היהודית והרומנית. פרסם תרגומים מרוסית ומגרמנית אל הרומנית, ופרסם גם שירים תחת שמות עט שונים עד שלבסוף אימץ את השם Paul Celan.
בשנת 1947 עבר לווינה, שם התחבר לסופרים ולמשוררים ויצא קובץ שיריו. תחושת האיום מהדפוס הלקוי והבדידות בעידן שלאחר השואה הקשו עליו, ולכן כבר ב-1948 עזב לפריז.
בפריז התיישב לצמיתות כמעט. לימד גרמנית, תרגם ועבד באקדמיה. שם הכיר את ז'יזל לֶטְרָאנְז', שאיתה נישא ב-1952. בנם הבכור מת בלידתו; בנו אריק נולד ב-1955. צלאן חי בבודד ובצמצום, אך זכה להכרה ספרותית ולתנועות תמיכה. במשך השנים שמר על קשרים ספרותיים בגרמניה, בין היתר עם מרטין היידגר. יחסיו עם היידגר היו מורכבים; צלאן העריץ חלק מכתביו אך התרעם על הערצתו המוקדמת של היידגר לנאציזם.
צלאן חקר את תקופת הנאציזם ונהג לסרב לשתף פעולה בהוצאות או אנתולוגיות שכללו כותבים עם עבר נאצי. הוא חווה הערות אנטישמיות בכנסים ספרותיים, והיה מוטרד מרושם שיש נגדו מסע לזלזל בשירתו מטעמים אנטישמיים.
בנאום בשם "המרידיאן" דן בצורך לשירה כמקור שיבה פנימי, כמקום שאינו באמת מקום. בשנות ה-60 התקרב שוב לעברית ולישראל. לאחר מלחמת ששת הימים נשא עמדות פרו-ישראליות ברמה ציבורית. ב-1969 ביקר בישראל, קרא משירתו והקדיש מספר שירים לביקור בירושלים.
אלמנתו של המשורר איוואן גול, קלייר גול, טענה בציבור כי צלאן השתמש בחומרים משירת בעלה. הוויכוח הזה הוביל לרכילות ולתקיפות כלפי צלאן, ולעתים נוצלה הטענה על ידי קבוצות אנטישמיות להנחית עלבונות על יצירתו.
במאי 1970 נמצאה גופתו של צלאן בנהר הסן בפריז; מקובל שהשלים את חייו בקפיצה מגשר בסביבות 20 באפריל 1970. התקופה שלפני מותו ידועה בדיכאון ובאשפוזים נפשיים שחווה.
צלאן כתב שירים צפופים, דחוסים ורב-משמעיים. הוא טען כי יש לכתוב בשפת האם, ולכן כתב בגרמנית. נושא השואה חזר ביצירתו, אך הוא חשב ששירתו נוגעת ליותר מאירוע יחיד. הפואמה המפורסמת ביותר שלו היא "פוגת מוות" (Todesfuge). היא מכילה דימויים חזקים, כמו "חלב שחור".
"פוגת מוות" נכתבה לפני סוף המלחמה והיא התפרסמה לראשונה ברומנית ב-1947. בפואמה יש שתי דמויות מנוגדות: הקלגס (הרודף) והקורבנות היהודים. בשיר מופיעים גם שתי דמויות נשיות שמייצגות תרבויות שונות: מרגרטה (גרמניות) ושולמית (יהודייה). הפסוק "חלב שחור" הפך לדימוי מרכזי ורחב השפעה.
השירה מאופיינת בשפה מצומצמת, דימויים ניגודיים, שימוש במילים משפות שונות ושבירת השפה המסורתית. מוטיב החפירה חוזר בשירים רבים. צלאן שילב מילים עבריות ועיצב שירה שנחשבת קשה לפענוח ולתרגום, אך חזקה מבחינה רגשית ואינטלקטואלית.
צלאן זכה בפרסים יוקרתיים, בין היתר פרס הספרות של ברמן (1958) ופרס דרמשטאדט. יצירתו תורגמה והושמעה במוזיקה, בתיאטרון ובסרטים. כיום הוא נחשב לדמות מרכזית בשירה המודרנית.
פאול צלאן נולד ב-1920 בצ'רנוביץ. הוא היה משורר יהודי שכתב בשפה הגרמנית.
בבית דיברו גרמנית. למד גם עברית. כבר כילד קרא שירים והתחיל לכתוב שירים בעצמו.
במלחמה ההיא (השואה, רצח המוני של יהודים במלחמת העולם השנייה) רבים מבני משפחתו נרצחו. הוא נכלא ועבד בעבודות קשות. בסוף המלחמה ניצל.
עבד כמתרגם וגר בפריז ובווינה. התחתן עם אישה בשם ז'יזל. היה לו ילד בשם אריק.
השיר המפורסם שלו נקרא "פוגת מוות". זו פואמה, כלומר שיר ארוך. בשיר יש דימוי חזק שנקרא "חלב שחור". השיר מדבר על הכאב ועל מה שקרה ליהודים בזמן המלחמה.
צלאן כתב שירים קצרים וצפופים. לפעמים השתמש במילים ממספר שפות. רבים לומדים את שיריו בבתי ספר ובאנדרטאות כדי לזכור את ההיסטוריה.
בשנת 1970 הוא נעלם ונמצאה גופתו בנהר. מחשיבים שהוא התאבד. הרבה אנשים זוכרים אותו בגלל השירים החזקים שלו.
תגובות גולשים