בומונט-אן-אוז', פייר־סימון לפלס (23.3.1749, 5.3.1827) היה אסטרונום, מתמטיקאי ופיזיקאי צרפתי. עבודתו השפיעה על המתמטיקה, הסטטיסטיקה, הפיזיקה והאסטרונומיה. הוא סיכם והרחיב את עבודות קודמיו בחיבור החמכרי שלו, Mécanique Céleste (מכניקה שמיימית), שבו תרגם את תורת הכבידה הגאומטרית של ניוטון לשפת החשבון האינפיניטסימלי (חשבון אינפיניטסימלי = שיטה מתמטית לעבודה עם שינויים קטנים).
לפלס נולד בנורמנדי ולמד באקדמיה צבאית בבומונט. ב־1767 מונה לפרופסור לאסטרונומיה בפריז, וב־1785 נבחר לאקדמיה למדעים. מסמכים משפחתיים רבים אבדו מאוחר יותר בשריפות ובחרמות, אך שמו נשמר דרך כתביו ותגליותיו.
לפלס תרם רבות לתורת ההסתברות. הוא פיתח פירוש בייסיאני להסתברות (בייסיאני = גישה שרואה הסתברות כמידת אמון או עמדה לגבי אירוע, לא רק כשטח או תדירות). הוא ראה בהסתברות כלי לתיקון חוסר ודאות בידע האנושי.
לפניו, ניוטון פירש את תנועת הכוכבים בגאומטריה, אך לא הצליח לטפל ברגישויות הארוכות טווח של הפרעות הכבידה. לפלס פיתח שיטות אנליטיות מתקדמות לבחינת ההשפעות הקטנות והצטברותן בזמן. בעזרת ניתוחים אלה הראה שהשפעות הדדיות בין כוכבי הלכת אינן מובילות לשינויים קיצוניים במבנה המסלולים, ולמד להסביר בעיקר את אי־השוויון צדק־שבתאי (פרטורבציה שנובעת מקרבה יחסית בין תקופות מחזור של צדק ושבתאי).
לפלס פיתח ב־1775 את התאוריה הדינמית של הגאות. התאוריה מתארת כיצד המים באוקיינוס מגיבים לכוחות הגאות, כולל חיכוך ותהודה. התאוריה שלו הסבירה מדידות שנראות בלתי־מתאימות לתיאוריה הפשוטה של ניוטון, והסבירה למשל אזורים עם גאות גבוהה מאוד.
הוא ניסח משוואות דיפרנציאליות שמתארות את זרמי הגאות כשכבה אוקיינית רוטורופית (רוטרופית = סוג זרימה שבה סיבוב מקומי נשמר יחסית). משוואות אלו כוללות את השפעת כוח קוריוליס (כוח שנוצר בגלל סיבוב כדור הארץ) ואת כוח הכבידה החיצוני.
לפלס חישב את כוחות המשיכה של ספרואיד על חלקיק חיצוני. הוא פיתח את הרעיון של הרמוניות ספריות (מקדמי לפלס), כלים אנליטיים שמקלים על פתרון בעיות בקואורדינטות כדוריות. הרמוניות אלו מאפשרות לפצל פונקציות זוויתיות ולהשתמש בהן בפתרון משוואת לפלס.
לפלס קידם את רעיון הפוטנציאל הסקלרי, פונקציה שמממנה נגזר כוח הכבידה. הוא הראה שהפוטנציאל מקיים את משוואת לפלס המפורסמת: ∇^2V = 0 (זו משוואה דיפרנציאלית שאומרת שהפונקציה חלקה ומאזנת בסביבה נקודתית). הרעיון של פוטנציאל שימושי בתחומים רבים, כמו אלקטרומגנטיות ומכניקת זורמים.
לפלס פתר בעיות ישנות בקשר לאנומליות במסלולי צדק ושבתאי. הוא הראה שהקרבה של התקופות הממוצעות שלהם יוצרת הפרעות ארוכות־טווח, והסביר את הגודל והתקופה של השפעות אלה.
לפלס העלה אפשרות שיתקיימו כוכבים כה מסיביים שכבר לא אור יוכל לברוח מהם, רעיון מוקדם לחורים שחורים. בנוסף, הוא פיתח ושיכלל את השערת הערפילית (nebular hypothesis): רעיון שהמטריקס הראשוני של מערכת השמש היה ענן גז מסתובב, שממנו התגבשו כוכבי הלכת.
בשנת 1814 ניסח את רעיון "שד לפלס": היפותזה דטרמיניסטית שאומרת שאם הייתם יודעים את כל המצבים הראשוניים ואת כל החוקים, היינו יכולים לחשב כל אירוע עתידי. זאת דוגמה להסתכלות פילוסופית על חישוביות וטבע.
מיצירותיו החשובות: "חשיפת מערכת העולם" (1796) ו־Mécanique Céleste בחמישה כרכים (1799, 1825). הראשון מסכם תופעות אסטרונומיות, והשני מפורט ומתמטי יותר, עם שיטות, יישומים וטבלאות אסטרונומיות.
לפלס נחשב לאחד המדענים הגדולים בתולדות המדע. על שמו נקראו משוואות, אופרטורים וכלים מתמטיים מרכזיים, כולל משוואת לפלס, המרת לפלס (Laplace transform), והלפלסיאן (אופרטור) שמייצג ריכוז של פונקציה במרחב.
פייר‑סימון לפלס (1749, 1827) היה מדען צרפתי חשוב. הוא היה אסטרונום, מתמטיקאי ופיזיקאי.
לפלס נולד בנורמנדי ולמד בבימונט. הוא לימד אסטרונומיה והצטרף לאקדמיה למדעים בצרפת.
הוא כתב ספר גדול בשם Mécanique Céleste. בספר הזה הוא השתמש בחשבון כדי להסביר תנועות כוכבים וכוכבי לכת.
לפלס עזר לפתח דרך חדשה לחשב סיכויים. הוא חשב שסיכוי יכול להראות כמה אנחנו מאמינים שמשהו יקרה.
לפלס חשב שמערכת השמש נוצרה מענן גז מסתובב. ענן זה התקפל וטבעות ממנו נוצרו כוכבי לכת.
הוא הסביר איך הים מגיב לכוח של הירח והשמש. התאוריה שלו עזרה להבין גלים גבוהים במקומות מסוימים.
לפלס תיאר משוואות חשובות שתמיד משתמשים בהן במדע. הוא הציע גם רעיון של כוכבים כה כבדים שאור לא יכול לברוח מהם, רעיון מוקדם לחורים שחורים.
הוא אמר שאם היינו יודעים הכל על המצב של כל חלקיק בעולם, היינו יכולים לחשב את העתיד במדויק. זה הרעיון שנקרא "שד של לפלס".
לפלס נחשב לאחד המדענים הגדולים של זמנו. שמותיו נשארו במושגים מתמטיים ובתאוריות שישמשו מדענים דורות רבים.
תגובות גולשים