פיסול גותי

הפיסול הגותי הוא סגנון פיסול שהתפתח במערב אירופה בסוף המאה ה-12. הוא נועד בעיקר לקשט קתדרלות גותיות ולהעביר מסר דתי ברור.

בשונה מהרומנסק (סגנון מוקדם מימי הביניים), שבו הפיסול היה מפורט ורגשני יותר, הפיסול הגותי משתלב בתוכנית כוללת. כל פרט משלים את המסר הדתי בצורה תמציתית, בלי קישוטיות מיותרת. היצירות נועדו להיות ברורות גם לפשוטי העם וגם למלומדים, שהיו קוראים את פרטי השוליים כהסבר וחיזוק לרעיון המרכזי.

בפיסול הגותי יש דגש על הבעות פנים, מרקם ותיאור החומר באופן מדויק וטבעי. פסלי העמוד, פסלים שמוצבים סביב עמודים, פעמים רבות כמעט תלת־ממדיים ולא כבולים בעמוד כפי שהיה ברומנסק. התחלת הסגנון מיוחסת לחזית המערבית של קתדרלת שארטר ב-1145, ומשם התפשט בצרפת ובאירופה המערבית.

בשיאו הגיע בפאות הקתדרלות של שארטר, נוטרדאם דה פרי, ריימס ואמיין במאות ה-12 וה-13. בעיר ריימס השפעות מפיסול קלאסי ורומי ניכרו והובילו לשילוב בין המסורת הקלאסית והגותית. לצד הפיסול המרכזי התפתחו גם פסלי שוליים כמו ראשי דמויות עם הבעות שונות, גרגוילים (מרזבים בצורת מפלצות) וגרוטסקים (יצורים דמיוניים ומעורבים).

הפיסול הגותי הופיע במערב אירופה בסוף המאה ה-12. הוא קישוט שנבנה בעיקר על קתדרלות גדולות.

בניגוד לרומנסק (סגנון קודם), הפיסול הגותי נמצא כחלק מתוכנית אחת. כל פסל עוזר להעביר מסר דתי ברור ופשוט.

הפסלים הראו הבעות פנים, מרקם וחומר בצורה טבעית. פסלי העמוד היו כמעט תלת־ממדיים ולא הדביקים לעמודים. הסגנון התחיל בחזית קתדרלת שארטר ב-1145. הוא התפשט בקתדרלות כמו שארטר, נוטרדאם וריימס.

בריימס השילוב עם פסלים רומיים עתיקים גרם לסגנון חדש. בנוסף לפסלים הראשיים היו פסלי שוליים כמו ראשי דמויות, גרגוילים (מרזבים בצורת בעלי חיים) וגרוטסקים (יצורים דמיוניים).