פירומניה (מיוונית: פיר = אש, מאניה = שיגעון) היא הפרעה נפשית שבה אדם חש דחף להצית אש ולחולל שרפות. הפירומן, או "מציתן" לפי האקדמיה ללשון העברית, אינו מפעיל אש כדי להרוויח או לפגוע במישרין, אלא כדי להפיק הנאה מההצתה.
ההפרעה נפוצה בעיקר אצל גברים; כ־90% מהמקרים הם אצלם. היא מופיעה בדרך כלל בגילים 6, 8 ולעיתים קשורה לכישורים חברתיים נמוכים ולקויות למידה.
הדחף יכול להתבטא בשתי דרכים עיקריות. אחת, התנהגות אימפולסיבית: פעולה פתאומית ובלי חשיבה ארוכה (אימפולסיבי = פועל מיד בלי לעצור ולחשוב). השנייה, התנהגות כפייתית: פעולה שחוזרת או שתוכננה כתוצאה מקונפליקט פנימי (כפייתי = חוזר למרות רצון ההפוך).
יש גם השערות פסיכולוגיות ששורש הדחף הוא בנטיה מינית או הורמונלית, או שהאש מסמלת מרד וביטוי רגשי.
מאחר שהמציתים עלולים לסכן אנשים ורכוש, לעיתים יש צורך באשפוז כפוי. הקריטריונים לאבחנה לפי ה‑DSM (מדריך אבחון פסיכיאטרי) כוללים: יותר ממקרה הצתה אחד מכוונה, עוררות לפני ההצתה, משיכה לאש, סיפוק או רגיעה אחרי ההצתה, והיעדר מניעים אחרים כמו רווח כספי, אידאולוגיה, כעס או הפרעה אחרת.
הטיפול מנסה להעלות ולבחון רגשות מודחקים. נראה שאין בסיס תורשתי ברור, ומחקרים לא הוכיחו תרומתו של טיפול תרופתי ספציפי. טיפול קוגניטיבי‑התנהגותי (CBT) נמצא היעיל ביותר. הוא כולל אימון בפתרון בעיות, הערכת סיכונים ותועלות, חיזוקים והתמודדות עם דחפים.
מחקרים עדכניים מצביעים על קשר בין פירומניה לאזורי מוח הקשורים בדחפים ובהתמכרויות. איתור אזור בעיה מדויק עשוי לעזור בפיתוח טיפולים מותאמים לחולה.
פירומניה היא מצב שבו מישהו מרגיש דחף להדליק אש. פירומן הוא מי שמדליק אש בכוונה. הצתה היא הפעולה של הדלקת אש.
הדחף לא נובע מרצון לכסף. אנשים עושים זאת כי הם מרגישים הנאה או ריגוש מהאש.
המחלה נפוצה יותר אצל בנים. היא יכולה להתחיל בגיל 6, 8.
יש שני סגנונות של התנהגות: אחת, הדלקה פתאומית בלי לחשוב (אימפולסיבי). שנייה, הדלקה מתוכננת שחוזרת שוב ושוב (כפייתי). המילים האלו משמעותן: פועלים מהר בלי לעצור, או עושים משהו שוב למרות שזה לא נכון.
כיוון שזה מסוכן, לפעמים האדם מועבר לטיפול ואשפוז כדי להגן עליו ועל אחרים.
כדי לאבחן צריך שמדליקים אש יותר מפעם אחת, להרגיש התרגשות לפני, ולהרגיש סיפוק אחרי. זה לא נובע מכוונות אחרות כמו כעס או ניסיון להרוויח.
הטיפול מנסה להבין רגשות שמוסתרים ולעזור לאדם לשלוט על הדחפים. תרופות לא הוכחו כיעילות. טיפול שנקרא CBT (טיפול שמלמד לחשוב אחרת ולהתנהג אחרת) עוזר לרוב.
מחקרים מראים שיש קשר בין פירומניה לאזורים במוח שאחראים על דחפים. זה עשוי לעזור למצוא טיפולים טובים יותר בעתיד.
תגובות גולשים