פלאטוניזם

פלאטוניזם היא התפיסה של אפלטון שלפיה העולם שחושינו תופסים הוא גרסה חלשה של מציאות עליונה ואובייקטיבית. הוא מציג זאת באמצעות שלושה דימויים בפוליטיאה: העיניים מול השמש (הנשמה מבינה כשפונה לאור), הקו המחולק (הנראה מול המושגי), ומשל המערה (העולם הממשי הוא צללים על קיר).

לפי אפלטון, מה שנראה לנו הוא פרטיקולרי ומעוות ביחס ל'אידאה', המהות הנצחית. האידאה היא רעיון מושלם של כל דבר, לא בהכרח קשור לפרט במציאות.

פלאטוניזם הפך לזרם חשוב במיוחד בפילוסופיה של המתמטיקה. מחוצה לה, הוא עורר מחלוקות מול גישות אחרות, בעיקר האריסטוטלית.

המשיכים באסכולה הפלאטוניסטית הוסיפו שכבות מיסטיות ורעיונות מדתות שונות. הם ראו בהבחנה בין עולם האידאות לעולם החומר משמעות מוסרית: העולם החומרי נחשב פחות.

במאה ה־18 חלק מההוגים דחו את הרעיונות האלה, אך האסכולה ההיסטורית הגרמנית קיבלה אותם מחדש. קאנט טען שיש אידאות שנמצאות בנו מראש (אפריורית). הגל קבע שממשת האמת נגלית לחלקים מסוימים של אנשים. מרקס שינה זאת וטען שהאידאות טמונות בתוך המציאות החברתית, ושפיתוח התודעה יגלה את המציאות לכל.

רודולף שטיינר וקרל גוסטב יונג המשיכו רעיונות דומים. שטיינר דיבר על 'עולם הנפש' ו'עולם הרוח' עם אידיאות שמובילות להתגשמויות. יונג דיבר על 'ארכיטיפים', אב־טיפוס פסיכולוגי שנמצא בתת־המודע ובמיתולוגיות.

אריסטו גרס שהמציאות היא אחת ושהידע מגיע בעיקר דרך החושים והלוגיקה. המטרה אינה גילוי אמת מוחלטת, אלא השגת אי־סתירה, ידיעה חלקית ומוצדקת.

האמפיריציזם והמדע המודרני אימצו את הגישה הזו. לפי המדע, אם משהו לא ניתן לבדיקה באמצעות חושים, ניסוי או כלי מדידה, הוא נחשב עניין של אמונה ולא מדע.

ביולוגים במאה ה־20 תקפו את המחשבה שהמושג הוא ישות קבועה. ארנסט מאייר טבע את המונח "חשיבה אוכלוסייתית". לפי רעיון זה, שמות כמו "ארנבת" מגיעים מקיבוץ פרטיים דומים, לא מרעיון ארנבת אחד נפרד.

תכונות נבדלות בין פרטים בתוך אוכלוסייה. על פני דורות, התפלגויות תכונות יכולות להשתנות מאוד. כך נוצרים מינים חדשים. הדוגמה: מאב קדמון דמוי־דג התפתחו חרטומים יבשתיים, כולל בני־אדם.

אפלטון אמר שיש שתי רמות של מציאות. הראשונה היא מה שאנחנו רואים בחושים. השנייה היא אידיאות (אידאה = רעיון מושלם) שמעל לעולם החומרי.

הוא השתמש בדימויים כדי להסביר זאת. משל המערה: אנשים רואים צללים על קיר. יש מי שמשתחרר ורואה את האור והדברים האמיתיים.

הרבה פילוסופים המשיכו את הרעיונות שלו והוסיפו להם דברים מדתות שונות וממיסטיקה. חלק מהנוצרים אמרו שיש להתעלות מעל החומר.

פילוסופים מאוחרים כמו קאנט חשבו שחלק מהאידאות נמצאות בנו מלידה. אחרים כמו מרקס אמרו שאידאות קשורות גם למצב החברתי והכלכלי.

אריסטו חשב שאפשר ללמוד על המציאות מהחושים. לדעתו, ידע מגיע מצפייה ולוגיקה. המדע המודרני הולך בדרך הזו.

ביולוגים הסבירו שהרעיון של "מושג קבוע" בעייתי. ארנסט מאייר קרא לזה "חשיבה אוכלוסייתית". למשל, יש הרבה ארנבות שונות. השם "ארנבת" מקבץ את כולן יחד.

תכונות משתנות מדור לדור. כך יכולים להיווצר מינים חדשים.