פנומנולוגיה (מיוונית: פנומנה = תופעה, ולוגוס = חקר) היא גישה פילוסופית החוקרת איך חוויה מגיעה להכרתנו באופן ישיר. היא מתמקדת בחוויה הסובייקטיבית, ה'איך זה מרגיש' של החוויה, ולא בהסברים מדעיים או בתיאוריות חיצוניות.
המרכזי בפנומנולוגיה הוא רעיון ההתכוונותיות. התכוונותיות היא העובדה שהתודעה תמיד פונה למשהו, יש לה מושא. למשל: ‘‘אדם רואה סוס’’, כאן התודעה מתכוונת אל הסוס. לפי הפנומנולוגיה, משמעות הדברים נגזרת מהאופן שבו הם מופיעים בהכרה שלנו.
אדמונד הוסרל ייסד את הפנומנולוגיה כשיטה תיאורית. הוא רצה לתאר כיצד העולם נחווה דרך ההכרה, בלי להשען על דעות קדומות או תאוריות מדעיות. הוא פיתח טכניקה שנקראת רדוקציה פנומנולוגית, כלומר לשים בצד הנחות ומוקדים אחרים כדי להתמקד במושא אחד כפי שהוא מופיע בתודעה.
הוסרל דיבר גם על עולם החיים (lebenswelt), העולם היומיומי כפי שהוא נחווה על ידינו, ושם דגש על ההבנה הקיומית של הקיום האנושי.
הוסרל הבחין בין שני מישורים של התודעה: NOESIS, ארגון הנתונים החושיים בתודעה, ו-NOEMATA, המובן או המושג שהאובייקט מקבל בתודעה.
בשנים המאוחרות הוסיף הוסרל את רעיון ה"אני הטרנסצנדנטלי": אני שמייסד ובונה את העולם המופיע בהכרתי.
היידגר תרגם את הפנומנולוגיה לאונטולוגיה, חקירה של מהות הוויה. הוא ביקש להגיע לטבע הפנימי של המושגים על ידי התבוננות נקייה מתיאוריות מוקדמות. הוגים אקזיסטנציאליסטיים כמו סארטר ומרלו-פונטי הרחיבו והשתמשו ברעיונות פנומנולוגיים בשאלות של קיום וחופש.
הפנומנולוגיה מחלקת את העבודה לשתי פעולות: תיאור, לתת לפנומנון להופיע כפי שהוא בתודעה; ופרשנות (הרמנויטיקה), להפוך את החוויה למושגים ולשפה שמובנים לאחרים.
בפסיכולוגיה הפנומנולוגית חוקרים כיצד חוויות כמו זיכרון, דמיון ורגשות מאורגנות בתודעה. שיטה זו נשענת על תיאור פנימי (אינטוספקציה) כדי למצוא את מהות התופעה, אז להשוות מבנים ולהבין את יחסם.
בפיזיקה יש שימוש במונח פנומנולוגיה כדי לתאר גישה שמתמקדת בהסבר תופעות נצפות בלי לבנות תיאוריה מתמטית מושלמת. בתחום חלקיקים, למשל, פנומנולוגיה שמה דגש על התאמת התצפית בהקשר ניסויי.
פנומנולוגיה פירושה חקר איך דברים מופיעים לנו בתודעה. פנומנה = תופעה. זה עוסק במה שאנחנו מרגישים ומבינים ברגע עצמו.
התודעה תמיד פונה למשהו. זה נקרא התכוונותיות, המחשבות שלנו תמיד מכוונות אל מושא.
אדמונד הוסרל התחיל את הגישה. הוא ביקש לתאר חוויות כפי שהן נראות לתודעה בלי להיסחף לתיאוריות. כדי לעשות זאת הוא הציע "לשים בצד" הנחות ולבחון את המושא כמו שהוא מופיע.
היידגר וסארטר לקחו את הרעיונות קדימה. הם חקרו מה המשמעות הפנימית של הדברים שאנו חווים.
אז יש שתי פעולות: תיאור, לתת לחוויה להופיע; ופרשנות, להסביר אותה במילים שאחרים יבינו.
בחלק מהתחומים של הפיזיקה אומרים פנומנולוגיה כשמתרכזים בהסברים שמתאימים לתצפיות, בלי לבנות נוסחאות מורכבות.
תגובות גולשים