פסח

חַג הַפֶּסַח (גם: חג המצות, חג האביב וחג החרות) הוא חג מקראי מרכזי. הוא נחוג מט"ו בניסן ועד כ"א בניסן בארץ, ובחוץ לארץ נוסף יום טוב שני. הימים הראשון והאחרון הם ימים טובים; הימים שביניהם נקראים חול המועד.

על פי התורה, בני ישראל ישבו במצרים עד שהפכו לעבדים. אלוהים שלח את משה לדרוש שחרורם, ולאחר סירוב פרעה הושתו על מצרים עשר מכות. במכת הבכורות רבים מבני מצרים נפגעו, ובני ישראל קיבלו הוראה לשחוט קורבן פסח (שה), לסמן דלתותיהם בדמו ולאכול את הבשר בלילה. בעקבות זאת נדרשו לעזוב את מצרים. בהמשך הדרך, לפי המסורת, ים סוף נבקע ובני ישראל ניצלו; אירוע זה מקשר את השביעי של פסח לקריעת הים.

"פסח" מתייחס במקרא לדילוג או להצלה על ידי אלוהים. "חג המצות" מדגיש את אכילת המצות (לחם ללא שנאפח). "חג האביב" מקשר את החג לעונה ולתחייה בטבע. "חג החרות" או "זמן חירותנו" מדגיש את משמעות החירות שלפיה החג אינו רק זיכרון היסטורי אלא ערך מתחדש בכל דור.

הכנות ההלכתיות כוללות לימוד הלכות החג, ניקיון וביעור וחיטוי הכלים. בדיקת חמץ (בדיקה לבית אחרון בליל י"ד בניסן) וביטול חמץ הן מנהגים מרכזיים. חמץ הוא כל מוצר מדגנים שהתפחה; יש איסור לאכול, להנות או להחזיק בו בזמן החג. רבים מכירים גם במכירת החמץ לגוי, והכשרת כלים על פי הכלל "כבולעו כן פולטו" (אם הכלי סופג חם - משתמשים במים רותחים).

מנהג צדקה בשם קמחא דפסחא מסייע למשפחות עניות לקנות מצרכי חג.

ליל הסדר הוא מרכז החג. בלילה זה אוכלים מצה (לחם שלא תפח), מרור (ירק מר) ושאר סימנים על מנת לזכור את היציאה ממצרים. קוראים את ההגדה ומספרים את סיפור יציאת מצרים, ובמנהג הרבנים שותים ארבע כוסות יין. בעבר, עם קיום בית המקדש, הקריבו והיכלו גם את קורבן הפסח ואכלו אותו בירושלים.
מנהגים בסדר כוללים: קערת הסדר עם סימנים, שאלות הילדים והאפיקומן (מצה שמוסתרת ומשוחרת בהמשך).

החג מתחיל בט"ו בניסן. בארץ החג נמשך שבעה ימים; בחוץ לארץ מוסיפים יום נוסף. מתחילה גם ספירת העומר, שמובילה לחג השבועות.
היום השביעי מיוחס לפי חז"ל לקריעת ים סוף, ולכן נוהגים לקרוא שירת הים וללמוד ערים בלילה.

חסדי החירות והיציאה מעבדות לחירות הפכו לסמל תרבותי ודתי רחב. הפסח מוזכר לאורך המקרא ובלוח הזמנים של העם. בתקופת בית שני התקיימו עליות לרגל והקרבת קרבן הפסח בירושלים. לאחר החורבן דגשו על הסדר והסיפור.

בנוסף, ההיסטוריה הכילה גם פרקים קשים של האשמות אנטישמיות סביב הפסח, כמו עלילות דם. אלה היו עלילות מסוכנות שגרמו לרדיפות ולפגיעה ביהודים, ופעמים רבות הובילו לנוהגים זהירים במנהגי הקהילה.

חג הפסח נחוג בט"ו בניסן. בארץ החג נמשך שבעה ימים. בחוץ לארץ מוסיפים יום נוסף.

לפני הרבה זמן בני ישראל היו במצרים ועבדו. משה הוביל אותם לצאת לחופש. בלילה שלפני היציאה שחטו קורבן פסח (שֶׁה - כבש מיוחד) ואכלו אותו. אחרי כן עזבו את מצרים ועברו דרך הים, שהאמינו שהוא נבקע ובני ישראל עברו בו בשלום.

החג נקרא גם "חג המצות" כי אוכלים מצות. מצה היא לחם שטוח שלא תפח. קוראים לו גם "חג האביב" כי הוא בחודש האביב, ו"חג החרות" כי הוא מדבר על חירות.

לפני פסח מנקים את הבית ומחפשים ומוחקים חמץ. חמץ זה כל לחם או מאפה שהתפחה. בליל י"ד עושים בדיקה בשם בדיקת חמץ. יש מנהג למכור את החמץ אם רוצים.

בליל הסדר יושבים יחד לאכול מצה ולספר את סיפור יציאת מצרים. קוראים הגדה (ספר קטן שמסדר את הסדר). שמים ב"קערת סדר" מאכלים שמסמלים חלקים מהסיפור. יש גם מנהגים להפעיל את הילדים, כמו לשאול שאלות ולחפש את האפיקומן (מצה שמוסתרת).

היום השביעי של פסח קשור בקריעת ים סוף. בסוף החג יש מקומות שחוגגים המימונה, יום שמחים שבו פותחים בתים ומכינים מאכלים מתוקים.

פסח הוא חג של חופש וזיכרון. הוא מזכיר את היציאה מעבדות לחירות ואת החשיבות של לספר את הסיפור לדור הבא.