פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מונח שמתאר דפוס אישיות נדיר יחסית. מאופיינים בו חוסר אמפתיה (קושי להרגיש את רגשות האחר), היעדר חרטה, קסם שטחי, מניפולטיביות, וחוסר עצבנות מול סכנה. כשמדובר במסגרות פורנזיות, הערכות של תכונות פסיכופתיות משמשות להערכות מסוכנות ולשיקולי ענישה.
הכוונה למושג זה נרשמה בתרבויות שונות. בספרו של הרווי קלקלי הוצגה דמות של אדם נורמלי למראית עין, אך חסר רגש פנימי ופועל מתוך שעמום וחיפוש ריגושים.
כלי המחקר המרכזי הוא ה-PCL-R של רוברט הייר. הוא בוחן תכונות רגשיות, בין-אישיות והתנהגותיות. מודלים עדכניים מדברים על שלושה ממדים עיקריים: תעוזה (נמוכת פחד, חיפוש ריגושים), היעדר עכבות (אימפולסיביות, חוסר תכנון), ורשעות (אכזריות, ניצול אחרים).
PCL-R הוא כלי חצי-מובנה הכולל ראיון והיסטוריה. קיימים גם שאלוני דיווח עצמי כמו PPI, וכלים רחבים יותר כמו MMPI-2 ו-HCR-20 להערכת סיכון לאלימות. לכל כלי יש מגבלות; למשל PPI עלול להיות מושפע מניסיונות להציג את עצמך בצורה טובה.
בערך 1% מהאוכלוסייה הכללית מראה מאפיינים פסיכופתיים ברמה משמעותית. בקרב אוכלוסיות פורנזיות השיעור גבוה פי כמה, ולעתים מגיע ל-15, 25%. ציונים גבוהים בכלי המאבחנים מקושרים בשכיחות גבוהה לחזרה לעבירות (מועדות).
תכונות מובהקות: קסם שטחי, שקרנות, ניצול אסטרטגי, חוסר רגשות עמוקים, חוסר יכולת ללמוד מענישה, אימפולסיביות, וקושי בתכנון.
גם אם פסיכופת יכול להיראות שפוי ורציונלי, לעתים קרובות הוא מתקשה ביצירת קשרים רגשיים אמיתיים.
ממצאים מצביעים על שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. קיימים ליקויים בתפקוד אזורים מוחיים כמו האמיגדלה (קשור לעיבוד רגשי) והקורטקס הפרה-פרונטלי הוונטרומדיאלי (vmPFC, קשור בקבלת החלטות מוסריות). שינויים במעגלי הגמול (הסטריאטום) ותפקודי רגש ותשומת לב מוסכמים גם הם.
הפרעת התנהגות בילדות, חוסר רגישות לאיומים וחיפוש ריגושים מוקדם עלולים להיות מסלולים המקדימים. יש תת-קבוצות שונות של מסלולים התפתחותיים, וחלק מהילדים עם בעיות יהיו פחות בסיכון להפוך לפסיכופתים מבוגרים.
קשה לשנות תכונות ליבתיות, אך טיפול שממוקד בהפחתת התנהגות עבריינית ובהקניית כישורים פרו-חברתיים עשוי להפחית מסוכנות ומועדות. תכניות אינטנסיביות שמדגישות חיזוקים חיוביים ויעדים מעשיים הראו תוצאות בטווח הארוך. תרופות יכולות להקל על תסמינים מסוימים כמו אימפולסיביות.
פסיכופתיה אינה מוגדרת באבחנה של אי-שפיות; בבתי משפט נחשבים אנשים אלה אחראים לפעולותיהם. המושג משמש גם בתרבות ובקולנוע בצורה מוקטנת או סטריאוטיפית, ולעתים מבלבל עם מצבים אחרים.
מדובר בתופעה רב-ממדית שכוללת תכונות רגשיות, בין-אישיות והתנהגותיות. הבנתה דורשת שילוב של מחקר נוירוביולוגי, גנטי, פסיכולוגי וסביבתי, והערכה זהירה במסגרת קלינית ופורנזית.
פְּסִיכוֹפַּתְיָה היא מילה גדולה שמתארת סוג אישיות נדיר.
היא כוללת אנשים שקשה להם להרגיש מה שאחרים מרגישים. (אמפתיה = היכולת להרגיש עם אחרים.)
הם עלולים לשקר בקלות, להשתמש בקסם שלהם כדי לשכנע אחרים, ולא להרגיש אשמה אחרי שעשו משהו רע.
כבר בתרבויות שונות תיארו אנשים שכאלה. הרופא קלקלי כתב על אנשים שנראים רגילים מבחוץ.
חוקרים משתמשים בכלים מיוחדים כמו PCL-R כדי לבדוק תכונות אלה. הם מדברים על שלושה חלקים עיקריים: תעוזה (לא מפחדים בקלות), היעדר עכבות (פועלים מהר בלי לחשוב), ורשעות (פוגעים או מנצלים אחרים).
לעתים רואים סימנים כבר בילדות: ילדים שחוזרים על התנהגות לא טובה, לא מפחדים מענישה, ומחפשים ריגושים.
אבל לא כל ילד כזה יהיה פסיכופת כשהיה מבוגר.
יש שילוב של גנים וסביבה. גם בעיות במוח שמשפיעות על רגשות וקבלת החלטות קשורות בכך.
רופאים ומדענים משתמשים ברשימות ובעדויות כדי להעריך מי מראה תכונות פסיכופתיות. אלה כלים שעוזרים להחליט איך לעזור.
אין “תרופת פלא”. עובדים על הוראה של כישורים, חיזוק התנהגויות טובות, וטיפול מוקדם יכול לעזור. טיפול נכון יכול להפחית בעיות ועבירות בעתיד.
פסיכופתים הם נדירים. לא כל מי שעובר על חוק הוא פסיכופת. גם אנשים עם תכונות כאלה יכולים לקבל עזרה ולשפר את ההתנהגות שלהם.
תגובות גולשים