פרידריך שילר

יוהאן כריסטוף פרידריך שילר נולד ב-10 בנובמבר 1759 במרבאך על נהר נקאר. הוא היה רופא בהכשרתו, אבל ידוע בעיקר כמשורר, מחזאי, פילוסוף והיסטוריון גרמני. יחד עם יוהאן וולפגנג פון גתה נחשב לנציג בולט של הקלאסיקה של ויימאר.

בנעוריו הועבר עם משפחתו ללורך ואז ללודוויגסבורג. בגיל צעיר חיבר מחזות ראשונים ולאחר מכן נכנס בשנת 1773 לאקדמיה צבאית בשטוטגרט, שם הושם בלימודי משפטים ואז ברפואה. היחסים באקדמיה היו קשים, והוא נענש מספר פעמים. במהלך התקופה קרא רבות את שייקספיר, רוסו וגתה וכתב שירים ומחזות.

בשנת 1781 סיים את המחזה השודדים, שהודפס בעילום שם. ההצגה במנהיים בתחילת 1782 עוררה הדים חזקים בקרב הצעירים, והדוכס גינה את המחזה ועונש את שילר, שברח מאוחר יותר לשם. המחזה השפיע על תנועות נוער בדרום גרמניה.


בשנים שלאחר מכן עבד כמחזאי במנהיים, כתב מחזות מרכזיים כמו "מזימה ואהבה" ו"דון קרלוס" וחלה במלריה. קיבל תמיכה מעמיתים וסופרים, ובמהלך 1785 כתב את האודה לשמחה (הסבר: שיר שנכתב לשבח אחווה ושמחה), שהפך מאוחר יותר לחלק מהסימפוניה התשיעית של בטהובן.

בשנות ה־90 התרכז גם במחקר והוראה. ב-1789 קיבל משרת הוראה ביינה, וההרצאות שלו משכו קהל רב. ב-22 בפברואר 1790 נשא לאשה את שרלוטה פון לנגפלד. בשנת 1791 חלה וחייו היו בסכנה; מאז סבל ממחלות חוזרות שככל הנראה כללו שחפת.

בשנות ה־90 פרסם מסות חשובות על ספרות והיה מעורב בעריכת הכתב העת Die Horen (הסבר: כתב עת ספרותי), שבו שיתפו פעולה סופרים מובילים. בתקופה זו כתב גם רבות מן הבלדות המפורסמות שלו.


השילוב בין הצלחת המחזות, ההוראה והקשרים הספרותיים הביאו ליציבות יחסית. קיבל חסויות וסיוע כספי לתקופות מסוימות, ופרסם במהדורות ובכתב העת "אלמנך המוזות".


בשנת 1799 עבר עם משפחתו לויימאר, מרכז תרבותי חשוב. שם השלים מחזות מרכזיים נוספים, ביניהם "מרי סטיוארט" ו"ויליאם טל". ב-1802 הוענק לו תואר אצולה והוא החל להיקרא פרידריך פון שילר. בשנים האחרונות חלה לעתים תכופות יותר.


שילר נפטר ב-9 במאי 1805 בווימאר, בגיל 45, ככל הנראה משחפת. אוניברסיטת ינה נושאת מאז את שמו.


שילר העמיד את האדם והרגש במרכז עבודותיו מוקדם יותר, והשפעתו ניכרת במעבר מהאבסולוטיזם לעידן בורגני. בשנות ה־90 פיתח רעיונות על חינוך אסתטי (הסבר: חינוך שעוסק בטעמים ובאמנות), ושיתף פעולה עם גתה כדי לאזן בין מחשבה ורגש במחזות שאפשר לכנות "הקלאסיקה של ויימאר".


בין יצירותיו הבולטות: השודדים, מזימה ואהבה, דון קרלוס, מרי סטיוארט, ויליאם טל ואודה לשמחה. רבים ממחזותיו נחשבים לקלאסיקה של התיאטרון הגרמני.

פרידריך שילר נולד ב-1759 בעיירה מרבאך. הוא למד רפואה אבל אהב לכתוב שירים ומחזות. בגיל צעיר נכנס לבית ספר צבאי קפדן. הוא כתב את המחזה "השודדים" והצגה שלו הצליחה מאוד ב-1782. אחרי זה ברח בעיר כדי להמשיך לכתוב.


שילר עבד בתיאטרון וכתב מחזות חשובים כמו "מזימה ואהבה" ו"דון קרלוס". הוא גם כתב את "אודה לשמחה", שיר על שמחה ואחווה. שנים אחר כך בטהובן השתמש במנגינה הזאת בסימפוניה שלו.


ב-1790 נשא לאישה את שרלוטה. הוא לימד באוניברסיטה והיה ידוע בהרצאותיו. בתקופות שונות חלה והיה חולה.


בשנת 1799 עבר לויימאר, עיר של אמנות. שם כתב עוד מחזות כמו "מרי סטיוארט" ו"ויליאם טל". ב-1802 קיבל תואר אצולה ושמו הפך לפרידריך פון שילר. הוא נפטר ב-1805 בגיל 45 ממחלה שנקראת שחפת. שחפת היא מחלה במערכת הנשימה.


שילר עזר לשנות את הספרות הגרמנית. הוא דאג לרעיונות של חירות, רגשות ויופי. רבים מהמחזות שלו נלמדים עד היום.