פרנסואה ז'קוב (17 ביוני 1920, 19 באפריל 2013) היה ביולוג צרפתי-יהודי. זכה בפרס נובל בפיזיולוגיה או ברפואה ב-1965 על גילוי מנגנון בקרת השעתוק במחקר על אופרון הלקטוז (אופרון = יחידת גנים שמווסתת יחד גנים לעיבוד חומר מסוים).
נולד בנאנסי למשפחה של סימון ותרז ז'קוב. מגיל 7 למד במשך כעשר שנים בבית ספר קרנו בפריס. התחיל ללמוד רפואה, אך לימודיו הופסקו ביוני 1940 בגלל מלחמת העולם השנייה. עזב את צרפת והצטרף לצבא צרפת החופשית, נלחם בצפון אפריקה ונפצע קשה. על שירותו קיבל עיטור מסדר השחרור.
לאחר המלחמה סיים את לימודי הרפואה ב-1947. ב-1950 הצטרף למעבדתו של אנדרה לבוף במכון פסטר. ב-1954 קיבל דוקטורט מהסורבון, וב-1957 מונה למנהל מכון פסטר.
בשנת 1961 חקר ז'קוב יחד עם ז'אק מונו את הרעיון שהוויסות של ייצור חלבונים נעשה בשלב השעתוק. שעתוק היא העתקת המידע מה-DNA כדי להכין תבנית לייצור חלבון. ניסוייהם נתנו תנופה למחקר בוויסות גנים ותהליכים מולקולריים בהתפתחות.
הם בחנו את מערכת עיבוד הלקטוז בחיידק Escherichia coli. ידוע שהיה צורך להפעיל אנזימים מיוחדים כשיש לקטוז בסביבה. ז'קוב ומונו הראו שיש חלבון שמונע שעתוק ה-DNA של הגנים האחראים על עיבוד הלקטוז. חלבון זה, ה-lac repressor (המעכב), נקשר ל-DNA ומונע פיזית את גישת השעתוק. כשיש לקטוז, המפעיל נקשר ללקטוז ולא יכול עוד להיצמד ל-DNA. כך השעתוק משתחרר והאנזימים מיוצרים רק כשנחוצים. כאשר הלקטוז אזל, התהליך נעצר.
בהתחלה הציעו ז'קוב ומונו שהמודל הזה של לולאת משוב הוא כללי. מאז העבודה שלהם התחום של ויסות גנים גדל מאוד, והומצאו מנגנונים רבים נוספים לוויסות ייצור חלבונים.
פרנסואה ז'קוב נולד ב-17 ביוני 1920 ונפטר ב-19 באפריל 2013. הוא היה ביולוג צרפתי ויהודי. ב-1965 קיבל פרס נובל על גילוי חשוב.
מגיל 7 למד בבית ספר קרנו בפריס. הלך ללמוד רפואה, אך המלחמה כבר התחילה ב-1940. הוא עזב והצטרף לצבא צרפת החופשית. נלחם בצפון אפריקה ונפצע. קיבל עיטור על שירותו.
אחרי המלחמה סיים את הרפואה ב-1947. ב-1950 עבד במכון פסטר אצל אנדרה לבוף. ב-1954 קיבל דוקטורט מהאוניברסיטה. ב-1957 נהיה מנהל מכון פסטר.
ז'קוב ועמיתו ז'אק מונו חקרו איך תאים שותלים מתי להפעיל גנים. אופרון הלקטוז (אופרון = קבוצת גנים שעוזרת לפרק לקטוז) היה הדוגמה שלהם.
הם מצאו חלבון שמחסום את השעתוק. שעתוק (העתקת ההוראות שב-DNA) הכרחי כדי לייצר חלבונים. החלבון הזה נקרא מעכב. כשהתא פוגש לקטוז, הלקטוז נקשר למעכב. אז המעכב לא יכול לעצור את השעתוק. השעתוק ממשיך והאנזימים מפורקים לקטוז.
כך החיידק מייצר אנזימים רק כשהם באמת נדרשים. אחרי תגליתם התחום של ויסות גנים התרחב מאוד.
תגובות גולשים