צבי אייזנמן (אײַזנמאַן) נולד ב-20 בספטמבר 1920 בוורשה שבפולין. הוא סיים בית ספר יסודי ביידיש ולא המשיך בלימודים. בזמן כיבוש ורשה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה, אביו נהרג מול עיניו. חברים פולנים קומוניסטים עזרו לו להימלט מעבר לגבול הרוסי, אך אמו, אחותו ושאר משפחתו נרצחו בשואה (רצח המוני של יהודים בזמן המלחמה).
בתחילה חי כפלט, קיבל עזרה במוסדות צדקה יהודיים, ואחר כך הועבר לסיביר, שם עבד במשך שנות המלחמה. ב-1946, עם הרפטריאציה (חזרת פליטים למדינה שלהם), חזר לפולין. לא מצא קרובים בחיים. הצטרף לקבוצת צעירים מתנועת 'גורדוניה' ועבר איתם לצ'כוסלובקיה, משם לאוסטריה ולווילה באיטליה.
הוא עלה ארצה במסע עלייה בלתי-לגאלי על סיפון אוניית המעפילים 'מולדת', אוניה של עולים שניסו להכנס לארץ בלי אישור. הבריטים עצרו את האונייה, והוא נכלא במחנה מעצר בקפריסין. שם החל לכתוב, ושיריו הראשונים התפרסמו.
לאחר כשנתיים עלה לישראל, הצטרף לקיבוץ יגור ושירת בו כ-12 שנים. עבד בקיבוץ וגם כעיתונאי בעיתון 'למרחב' ובכתבי-עת ביידיש. עבר לקיבוץ אלונים והצטרף לצוות החוקרים של בית לוחמי הגטאות. שם תרגם מסמכים מיידיש, עסק בספרנות ובארכיון, ועבד במוזיאון כשלושים שנה. בתקופה זו פרסם את סיפוריו.
זכה בפרס איציק מאנגר ליצירה ביידיש בשנת 1980. בשנת תשנ"ז זכה בפרס מנדלי מוכר ספרים על תרומתו לסיפורת ביידיש. נפטר ב-12 בפברואר 2015 בקיבוצו והובא למנוחות בבית הקברות של הקיבוץ. חברו הקרוב היה המשורר משה יונגמן.
צבי אייזנמן נולד ב-20 בספטמבר 1920 בוורשה. (וורשה היא עיר גדולה בפולין). בבית הספר שלמדו בו למדו ביידיש. (יידיש, שפה של יהודים).
במלחמת העולם השנייה נרצח אביו. (נרצח, נהרגו אותו אנשים רעים). חברים עזרו לצבי לברוח אל מעבר לגבול הרוסי. אמו ואחותו לא הצליחו לברוח והן נהרגו בשואה. (שואה, רצח המוני של יהודים בזמן המלחמה).
אייזנמן היה תחילה בפליטים וקיבל עזרה מבתי צדקה יהודיים. (בתי צדקה, מקומות שעוזרים לאנשים). אחר כך עבד בסיביר עד סוף המלחמה. ב-1946 חזר לפולין והצטרף לקבוצה של צעירים. הם עברו לצ'כוסלובקיה, לאוסטריה ולווילה באיטליה.
הוא עלה לארץ בספינת מעפילים. (מעפילים, אנשים שניסו לעלות לארץ בלי אישור). הבריטים עצרו אותו והוא נכלא בקפריסין. שם החל לכתוב שירים וסיפורים. אחרי כשנתיים עלה ארצה באמת.
הוא התיישב בקיבוץ יגור. (קיבוץ, כפר שבו אנשים עובדים וחיים יחד). עבד בעיתון ובכתבי-עת ביידיש. אחר כך עבר לקיבוץ אלונים ועבד בבית לוחמי הגטאות. שם תרגם מסמכים, ועסק בספרים ובארכיון. עבד במוזיאון כ-30 שנים ופרסם סיפוריו.
קיבל פרסים חשובים לכתיבה, ביניהם פרס איציק מאנגר ב-1980. נפטר ב-12 בפברואר 2015 ונקבר בקיבוץ. חברו היה המשורר משה יונגמן.
תגובות גולשים