צֶלְיָאק (דַּגֶּנֶת, בעבר כָּרֶסֶת; באנגלית Coeliac/Celiac) היא מחלה אוטואימונית. מחלה אוטואימונית פירושה שמערכת החיסון תוקפת בטעות חלקים של הגוף.
המחלה נגרמת מרגישות לגליאדין. גליאדין הוא גליקופרוטאין, חלבון שמחובר גם לסוכר. יחד עם גלוטנין הוא יוצר את הגלוטן שבדגנים כמו חיטה, שעורה ושיפון. שיבולת-שועל מכילה חומר קרוב לגלוטן, וחלק מהחולים אינם יכולים לאכול גם אותה.
בצליאק תאי החיסון מזהים את הגליאדין בתוך תאי דופן המעי הדק כגוף זר. הם תוקפים את תאי המעי, וכתוצאה נפגעת ספיגת המזון. בפגיעה לא מאובחנת עלולים להופיע תסמינים וסיבוכים לאורך זמן.
בגרעין החיטה הגלוטן מהווה חלק גדול מהחלבון ומשפיע על אלסטיות הבצק ועל התסיסה של השמרים. הגלוטן נמצא באנדוספרם, רקמה שמזינה את הזרע בזמן הגדילה.
המחלה מופיעה בצורות שונות ולעיתים קשה לאבחן אותה. ההערכה היא שכ־1% מהאוכלוסייה סובלת מצליאק, אך רבים אינם מאובחנים.
הגורמים אינם מוסברים גמרי. יש נטייה גנטית, וקשורים גם מערכות חיסון מקומיות במעי, כמו רקמות לימפה בשם Peyer’s patches הנמצאות בתחתית המעי. אם הן לא פועלות כראוי, נוגדן בשם secretory IgA (נוגדן מגן שמופרש במגע עם מזון) עלול להיסרק או להפרש בכמות קטנה מדי. יש גם דעות שמדברות על תפקיד של נגיפים ולחץ נפשי.
שמה של המחלה צמח מהמילה היוונית koiliakos שמתייחסת לבטן. בעברית שמה היה "כרסת" ובהמשך שונה ל"דגנת". כבר בימי הרופאים הקדומים תוארו תופעות המחלה. במחקרים של המאה ה‑20 גילו שקיצוץ באכילת לחם ושינוי תזונתי משפרים מצבים בחולים. בשנות ה‑60 נהייתה ביופסיה של המעי הדק כלי אבחוני מרכזי.
אבחון קשה בגלל הצורות השונות של המחלה. רמות נמוכות של הורמון כולציסטוקינין תוארו בחולים.
תסמינים נפוצים: נפיחות וכאבי בטן, בחילות, הקאות, ושלשוליות חוזרות. אצל ילדים קשים עלולות להיות הפרעות גדילה. בבדיקות דם אפשר למצוא אנמיה מחסר ברזל, שחושפת עייפות וחיוורון.
נשים שאינן נמנעות מגלוטן עלולות לסבול מעקרות, הפלות חוזרות ולידות מוקדמות. חשיפה ממושכת ללא טיפול מעלה סיכון ללימפומה של תאי T וסרטן המעי הדק.
הביופסיה של המעי הדק באמצעות אנדוסקופיה נחשבת לאמצעי אבחון מהימן. הבדיקה מראה ניוון וסדקים בסיסי הסיסים (villi), תוספים זעירים שמגדילים את שטח הספיגה של המעי. ביופסיה עלולה להיראות תקינה אם החולה לא צרך גלוטן זמן רב. יש מקרים נדירים שבהם הביופסיה פחות ברורה.
בתוך משפחת הגנים HLA (מיקום בכרומוזום 6) יש שני גנים חשובים: HLA‑DQ2 ו‑HLA‑DQ8. אם הם לא נמצאים, כמעט בוודאות אין צליאק. אם אחד מהם נמצא, זה אינו מספיק לאבחון, כי הם קיימים גם בכ־30% מהאוכלוסייה הבריאה. לכן בדיקה גנטית טובה בעיקר כדי לשלול את המחלה.
נמדדים נוגדנים כנגד גליאדין (בעיקר מסוג IgA) ונוגדנים כנגד אנדומיזיום וטרנסגלוטאמינאזה. בדיקות אלה מהימנות יחסית אם אין חסר מולד של IgA. בעבר בדיקות לגליאדין מסוגים שונים היו פחות מדויקות.
הטיפול היחיד שמבטל תסמינים הוא דיאטה קפדנית ללא גלוטן. אפילו כמויות זעירות (מעל 20 חלקים למיליון) עלולות לגרום נזק. יש להימנע מחיטה, שעורה ושיפון. לגבי שיבולת‑שועל ההמלצה היא להימנע עד שמתקבלים יבולים טהורים שלא זוהמו בדגנים אחרים.
שמירה על דיאטה קפדנית קשה, ולעיתים מזונות נטולי גלוטן מזהמים בטעות בגלוטן. בכל זאת, יש תחליפים תזונתיים הדואגים לצרכים בהיעדר גלוטן.
מנסים לנטרל את הגלוטן או להפחית את תגובת המערכת החיסונית. גישות כוללות חיסון נגד גלוטן, פיתוח דגנים דלים בגלוטן, וחסימת הקישור ל‑HLA‑DQ2/DQ8. ניסויים בדקו פפטידים שחוסמים קולטנים של תאי החיסון. קושי מרכזי הוא להביא מולקולות אלה לרירית המעי כדי לפעול שם.
פיתוח ישראלי של חברת Ukko מנסה לשנות חיטה כך שהחלבון יתקיים אך לא יזוהה על ידי מערכת החיסון.
צֶלְיָאק (עכשיו גם דַּגֶּנֶת) היא מחלה שנגרמת מרגישות לגלוטן. גלוטן הוא חלבון שמצוי בלחם ודגנים.
בצליאק המערכת החיסונית טועה ותוקפת את דפנות המעי. מערכת החיסון היא חיילי ההגנה של הגוף. ההתקפה מזיקה לסיסי המעי. סיסי המעי הם שערות קטנות שמסייעות לספוג מזון.
התוצאה: כאבי בטן, נפיחות, בחילות ושלשולים. ילדים עלולים לגדול לאט יותר. בחולים רבים מוצאים חוסר ברזל שגורם לעייפות וחיוורון.
אוכלים חיטה, שעורה או שיפון הם מזיקים לחולים. שיבולת‑שועל בדרך כלל לא נקייה מחיטה, ולכן ההמלצה עדיפה להימנע ממנה.
אבחון נעשה בבדיקות דם ובביופסיה. ביופסיה היא לקיחת דוגמית מרירית המעי לבדיקה במיקרוסקופ.
הטיפול הוא דיאטה קפדנית ללא גלוטן. גם כמות קטנה עלולה להזיק. יש היום מוצרים ללא גלוטן ותוויות שעוזרות לזהות אותם.
מדענים מנסים להפוך את הגלוטן לפחות מזיק. יש ניסיונות לפתח חיטה שלא תפעיל את המערכת החיסונית. יש גם מחקרים לחיסון נגד גלוטן.
תגובות גולשים