קולואיד הוא תערובת כמעט הומוגנית שבה חלקיקים זעירים של חומר אחד מפוזרים בחומר אחר. "פאזה מפוזרת" היא החלקיקים הקטנים, ו"פאזה רציפה" היא החומר שסביבם. גודל החלקיקים בקולואיד נע בטווח שבין ננומטר (יחידת אורך מאוד קטנה) למיקרון (יחידת אורך מעט גדולה יותר). אם החלקיקים קטנים מדי, מתקבלת תמיסה; אם הם גדולים ממיקרון, התערובת נחשבת הטרוגנית ונוטה להיפרד. יש בלבול בין תרחיף ותחליב: בשניהם פאזה מפזרת נוזלית, אבל אם הפאזה המפוזרת היא מוצק זו סוספנסיה/תרחיף, ואם היא נוזל זו אמולסיה/תחליב. דוגמא יומיומית היא תערובת שמן ומים שמייצבים באמצעות מתחלב, למשל חלמון ביצה. בתרחיפים מיוננים (עם מטענים חשמליים) מופיעות תופעות חשמליות: מטענים דומים עשויים למשוך זה את זה אם מטענים מנוגדים מוקזזים מספיק. יחסים כאלה מנוצלים בשלבי אריזת סלילי DNA לצורת טורוס (מבנה טבעתי) דחוס.
קולואיד הוא תערובת שבה חלקיקים זעירים טובעים בתוך חומר אחר. פאזה מפוזרת זה החומר הקטן. פאזה רציפה זה החומר שסביבו. החלקיקים קטנים מאוד, במידות כמו ננומטר (מאד קטן) או מיקרון (קצת יותר גדול). אם הם מאוד קטנים, זו תמיסה; אם הם גדולים, התערובת נפרדת. דוגמה פשוטה: שמן ומים שמתחברים בעזרת חלמון ביצה. יש גם תרחיפים עם מטענים חשמליים, והשפעות כאלו עוזרות לארוז מולקולות DNA בצורה דחוסה.
תגובות גולשים