קוניאק

קוניאק הוא ברנדי (משקה אלכוהולי שמיוצר מיין) שמיוצר רק באזור קוניאק במחוז שראנט שבצרפת. הוא עשוי מזיקוק כפול של יין לבן יבש וחומצי, בדרך כלל לפחות 90% מענב היוני בלאן (Ugni Blanc), ופול בלאנש או קולומבאר. הזיקוק נעשה בדודי נחושת מסורתיים שנקראים אלמביק (alembic), והתוצאה נקראת או דה וי (eau-de-vie), כוהל שקוף בעוצמה של כ-70%.

לאחר הזיקוק, האו דה וי מעובר להתיישנות בחביות מעץ אלון לפחות שנתיים וחצי, לפני שניתן לקרוא לו "קוניאק". בחביות אלה חלק גדול מהנוזל מתנדף; נהוג לקרוא לתהליך הזה "part des anges" (חלקם של המלאכים). היצרן מערבב או דה וי ממחביות שונות ומזקקות שונות כדי לקבל טעם אחיד. ההדחה נעשית במים מזוקקים עד להגיע ל-40% אלכוהול בנפח. חברות מסוימות מוסיפות מעט קרמל לחיזוק הצבע.

תפקיד ה"מאסטר בלנדר" (אמן הערבוב) חשוב ביותר. הוא מחליט איך לערבב מחביות כדי לשמור על הטעם של המותג. רוב מותגי הקוניאק אינם כשרים.

הייצור החל באזור כבר במאות הביניים. ההולנדים פיתחו את זיקוק היין במאה ה-16, 17, והדודים השתכללו בצרפת. במאה ה-19 מגפת הפילוקסרה החריבה כרמים, מה שהוביל לשתילת זנים עמידים יותר, בראשם היוני בלאן. בתחילת המאה ה-20 נקבעו גבולות הייצור רשמית, וב-1936 קיבל הקוניאק סטטוס של Appellation d'Origine Contrôlée (תואר מקור מבוקר). אחרי מלחמת העולם השנייה הוקמה ה-BNIC, המפקחת על כללי הייצור.

אזור הקוניאק בצפון אקיטן קרוב לאוקיינוס האטלנטי. יש בו שישה תתי-אזורים חשובים, ביניהם Grande Champagne ו-Petite Champagne. תזקיקים שמבוססים בעיקר על מיצוי מאזורים אלה יכולים לקבל התייחסות מיוחדת כ"Fine Champagne". היין לא יכול להכיל תוספת סוכר, והקציר נעשה באוקטובר. הדודים צריכים להיות מנחושת ונפחם והממדים מפוקחים. חביות היישון מיוצרות מאלון מאזורי Limousin או Tronçais, ונפחן נע בין כ-270 ל-450 ליטרים.

על התווית של בקבוק קוניאק חייבים לציין את שם המותג, נפח הבקבוק, אחוז האלכוהול, ופרטי היצרן ואזור הגידול.

קוניאק הוא משקה אלכוהולי מיוחד שמיוצר רק בעיר קוניאק בצרפת. ברנדי זו משקה שעושים מיין מזוקק. זיקוק זה חימום המיין כדי להוציא את האלכוהול.

מכינים קוניאק מיין לבן יבש. את המיין מזוקקים פעמיים בדודי נחושת שנקראים אלמביק. מהזיקוק יוצא נוזל חזק בשם או דה וי. אותו נוזל שמים בחביות מעץ אלון. חבית היא עגלה מעץ לשמירת המשקה. המשקה נשאר בחביות לפחות שנתיים וחצי. בזמן הזה קצת ממנו מתנדף. אנשים קוראים לזה "חלקם של המלאכים".

היצרן מערבב מחביות שונות כדי לקבל טעם יציב. לפני שממזגים לבקבוק, מדללים במים מזוקקים עד שמקבלים כ-40% אלכוהול. לפעמים מוסיפים מעט קרמל לצבע.

הולנדים עזרו לפתח את הזיקוק לפני מאות שנים. במאה ה-19 באה מחלה לכרמים, והחליפו את היין בזן חזק יותר בשם יוני בלאן. מאוחר יותר הממשלה קבעה איפה וכיצד מייצרים קוניאק.

אזור קוניאק קרוב לאוקיינוס האטלנטי. יש שם כמה חלקים מיוחדים. כשקוניאק מגיע במיוחד מאזורים אלה, קוראים לו "Fine Champagne". על הבקבוק חייבים לכתוב את השם, הכמות, אחוז האלכוהול, ופרטי היצרן.