קורח

קורח בן יצהר היה דמות מקראית שהתמרדה נגד הנהגת משה ואהרון ונענשה. הסיפור מופיע בספר במדבר (חלק מהתורה) בפרשה הקרויה על שמו.

קורח מוזכר לראשונה במפקד הלוויים בספר שמות. שם נאמר שאביו יצהר, והוא בן קהת ונכד לוי. מוזכרים גם אחיו נפג וזכרי ובניו: אסיר, אלקנה ואביאלסף.
במקומות אחרים מופיעה שושלתו באופן שונה, ובה נכללים כעשרים מצאצאיו. בין אלה מוזכר שמואל הנביא, ונכדו הימן הוזכר כמשורר בתקופת דוד. צאצאיו גם נזכרים בדברי הימים כמשרתים במשכן או במקדש. בתלמוד הבבלי מיוחסים מספר מזמורים לבני קורח.

המדרש (אגדות ופרשנויות של חכמים) מציג את קורח כעשיר מאוד. לפי המדרש היו לו 300 חמורים שנשאו מפתחות לאוצרות, ומכאן הביטוי "עשיר כקורח". המדרש גם מדבר על סתירות בדבריו של קורח: מצד אחד הוא טוען שכולם בקהל קדושים, ולכן אין צורך במנהיג, ומצד שני הוא מבקש שהאל יציין במפורש מי הנבחר.
בתהילים ובדברי הימים יש אזכורים שמשאירים מקום לפרשנויות שונות לגבי גישתו של קורח ולגבי יחס הציבור אליו.
בתלמוד הבבלי (אוסף פרשנויות של חכמים) יש מחלוקת על גורל עדת קורח בעולם הבא. רבי עקיבא טוען שאין להם חלק בעולם הבא, בעוד רבי אליעזר מבקש להמתיק ולהתיר להם חלק כלשהו.

חז"ל (חכמים זכרם לברכה) פירשו את שמו של קורח כגורם לאסון שנקרא על שמו, כשעל ידי מרד זה נהרגו מנהיגים רבים. כמה מהוגי חסידות אף דיברו על קורח באופן שונה, ובראשם רבנים שראו בו דמות מורכבת.
הרב קוק הצביע על דמיון רעיוני בין עמדות של קורח לבין תפיסות אחרות, בקיצור: רעיון שכל דבר קדוש כבר עתה, ולכן אין צורך בעבודה תיקונית מיוחדת.

בהלכה הותקנה נוסחה נגד הפצת מחלוקת: "ולא יהיה כקרח וכעדתו", כדי לצמצם ויכוחים ומדון בתוך הקהילה.

קורח בן יצהר היה איש מקראי שמתמרד נגד משה ואהרון ונענש. הסיפור נמצא בספר במדבר (ספר בתנ"ך).

קורח מופיע במפקד הלוויים. אביו נקרא יצהר. היו לו אחים ובנים, ביניהם אסיר ואלקנה.
יש לו צאצאים שצוינו גם בזמן המלוכה. שמואל הנביא מוזכר כקשור למשפחה הזו. גם הימן מוזכר כמנגין בתקופת דוד.

המדרש (סיפורים של חכמים) אומר שקורח היה מאוד עשיר. לפי הסיפור היו לו 300 חמורים שנשאו מפתחות.
מכאן הביטוי המוכר: "עשיר כקורח". המדרש גם אומר שקורח דיבר בדברים סותרים.
בתלמוד יש ויכוח אם צאצאיו זכאים לעולם הבא.

חז"ל אמרו ששמו גרם לקריסה גדולה ושנרצחו מנהיגים רבים בעקבות מרדו.

בגלל האירוע קבעו כלל נגד יצירת ריב בשם "ולא יהיה כקרח וכעדתו". המטרה היא למנוע מריבות בקהילה.