ראשונים

בתולדות עם ישראל, "ראשונים" הם גדולי הרבנים שפעלו בערך בין המאה ה-11 למאה ה-15. המונח מתייחס בעיקר לחכמים שתרמו להתפתחות ההלכה (כללי הקביעה והפסיקה היהודית) ולפרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים (הגאונים, ראשי ישיבות בבבל) ולפני תקופת האחרונים (הדורות המאוחרים שמביאים את ההלכה לאחר מכן).

הראשונים עיצבו את עולם ההלכה ויצרו ארון ספרים רחב. מן הקדמונים בולטים רבנו גרשום ורבנו חננאל; בין הבולטים שבאמצע התקופה נמנים רש"י, הרי"ף (פירוש הלכתי מרכזי), בעלי התוספות והרמב"ם (מיימונידס). רבים מחיבוריהם הפכו לכלי יסוד בלימוד ההלכה והתלמוד.

אין תאריך חד־משמעי לתחילת התקופה. נהוג לקשר את המעבר לסיום תקופת הגאונים סביב מותו של רב האי גאון ב-1038 וסגירת ישיבות בבבל. ההשפעה התורנית ירדה מבבל והיצירה עברתה מערבה, לאירופה, לספרד ולצפון אפריקה. מעבר זה מסומן גם בסיפורי נשיאת תורה ורבנים מארצות המזרח לשטחי אירופה וצפון אפריקה.

היצירה רוכזת בעיקר בשני מוקדים: ספרד וצפון אפריקה מצד אחד, ואשכנז (גרמניה וצרפת) מצד שני. גם פרובאנס ואיטליה שיחקו תפקיד. ההבדל הבולט בין מרכזים אלה הוא האופי: בספרד נמשכה המסורת התלמודית והבלשנית והדגש נסוב גם סביב פילוסופיה וקבלה; באשכנז היו נטיות שונות, כגון התמקדות במדרש, מנהגים מקומיים ויצירת ספרי תוספות (דיונים והעמקות על סוגיות תלמודיות).

חיי היהודים אז השתנו בין תקופות של שקט לפרעות וגירושים. המאה ה-11 החלה יחסית נוחה, אך מסעי הצלב בסוף המאה גרמו לפרעות באשכנז. המאה ה-12 הביאה פריחה לימודית בצרפת ובספרד; המאה ה-13 בתוכה סימנה גם שינויים רליגיוזיים וחברתיים, כולל ויכוחים כפויים עם נוצרים ושורפת תלמודים. במאות ה-14, 15 החמירו המצבים: מגפות, גירושים ורדיפות, ובסופו של דבר גירוש ספרד סימל שינוי גדול במרכזי החיים היהודיים.

לא קיים תאריך ברור לסיום התקופה. אירועים כמו גירוש ספרד, התבססות יהדות פולין ועיקרונות חדשים של פסיקה־הלכה הביאו למעבר לתקופת האחרונים. חיבור השולחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו שינה את מפת ההלכה והפך לבסיס להסכמות הלכתיות ברבות מהקהילות.

בתקופה זו נכתבו פירושים למקרא ולתלמוד, ספרי הלכה סדוריים, חיבורים פילוסופיים, מיסטיקה, פיוט ושירה, וכמו כן ספרי דקדוק ומילונים ותרגומי יצירות.

הפרשנים חידשו את העיסוק בתורה. רש"י שילב פשט ומדרש; אבן עזרא התפרסם בספרד, והרמב"ן שילב רבדים שונים של פירוש (דרך הפרד"ס, פירוש רב־שכבתי: פשט, דרש, רמז וסוד). נוסחו פירושים רבים נוספים שנמשכו גם לדורות הבאים.

נכתבו פירושים שייעדו להבהיר סוגיות גמרא. בצפון אירופה צמחו פירושים תמציתיים ובהירים, והם הגיעו לשיא בפירוש רש"י לתלמוד. בצרפת נוצרה גם ספרות התוספות, דיונים שמקשים על סוגיה ומחברים בין מסכתות שונות. בספרד נכתבו פירושים בעלי עומק פילוסופי וישיבתי, ופרובאנס הצטיין בפרשנות מאורגנת וסיכומית.

ספרי הלכה שיטתיים נכתבו בתקופה זו. הרי"ף קיבץ הלכות מתוך התלמוד; הרמב"ם חיבר את "משנה תורה", ספר מסודר של פסקי הלכה סופיים בלבד. ספרים אלה והשוואתם תרמו לאחידות ההלכה במקומות שונים. לצד זאת נמשכו מנהגים מקומיים, בעיקר באשכנז.

יצרו חיבורים שניסו לבסס את המסורת של 613 המצוות בתורה. ספרי מניין המצוות המשמעותיים נכתבו בידי הרמב"ם ואחרים.

הפילוסופיה היהודית התרחבה בתקופה זו. חיבורים כמו מורה נבוכים והרמב"ם, וכמו הכוזרי של יהודה הלוי, היו מרכזיים. במקביל גדל העניין במיסטיקה; זרמי חסידות אשכנז וקבלה החלו להתפתח, ובמאוחרת תקופת הראשונים נחשבת לפריחתה של ספרות קבלית שנקשרה אחר כך לצפת והאר"י.

בשירה ובפיוט פרחה ספרות עשירה, במיוחד בספרד. גם חקר הדקדוק והמילון עבר שיפור רב, ובספרד תורגמו יצירות מארמית וערבית לעברית כדי להנגישן.

בתמצית: תקופת הראשונים עיצבה את הבסיס ההלכתי, הפרשני והרעיוני של היהדות עד התקופה שאחריה. רבים מחיבוריהם ממשיכים להיות נבחנים ונלמדים עד היום.

ה"ראשונים" היו חכמים חשובים ביהדות בין המאה ה-11 למאה ה-15. הם כתבו ספרים שעזרו לקבוע את ההלכות והבנה של התלמוד. (תלמוד, ספר גדול של הלכות וסיפורים יהודיים.)

הראשונים עזרו לעצב את הדינים והמנהגים. כמה מהם מפורסמים עד היום, כמו רש"י והרמב"ם.

המעבר לתקופת הראשונים התחיל כשהשפעת ישיבות בבל פחתה. התורה ועבודת הרבנים עברו מערבה, למקומות כמו ספרד וגרמניה.

עיקר ההשפעה היה בספרד (דרום ומערב) ובאורופה בצפון־מזרח (אשכנז). בכל איזור היו מנהגים שונים וספרים אחרים.

בערים ובמדינות היו זמנים שקטים וגם זמנים קשים. לפעמים היו פרעות, ושינויים פוליטיים השפיעו על חיי היהודים.

התקופה נגמרה בהדרגה. אירועים כמו גירוש ספרד ושינויי מנהגים הובילו לתקופה חדשה בשם "האחרונים".

הראשונים כתבו פירושים לתורה ולתלמוד, ספרי הלכה, חיבורים פילוסופיים, פיוטים ושירים. הם גם כתבו מילונים וחיבורים לתרגום.

חכמים כתבו פירושים לתורה. למשל, רש"י פירש בפשטות ובאמצעות מדרשים. אחרים כתבו פירושים שעמוקים ומרובים בשכבות הסבר.

נכתבו פירושים ותוספות כדי להבהיר סוגיות בתלמוד. פירושו של רש"י לתלמוד הפך לכלי לימוד חשוב.

נכתבו גם ספרי הלכה שמסכמים מה צריך לעשות בחיים. הרמב"ם כתב ספר גדול של הלכות שנקרא "משנה תורה".

חכמים ניסו לספור ולסדר את כל המצוות בתורה, כדי שיהיה ברור מהן המצוות.

נכתבו ספרים על אמונה ומחשבה. גם המיסטיקה והקבלה החלו להתפתח יותר בתקופה זו.

במקומות מסוימים נכתבו פיוטים ושירים יפים. מדקדקי השפה עבדו על כללי הדקדוק והמילים. אנשים גם תרגמו ספרים כדי שיהיו מובנים יותר.

בקיצור, הראשונים בנו את היסודות של הלימוד היהודי ושל הספרים שעדיין לומדים היום.