רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש במסורת היהודית היא אחד מאמצעי הקשר עם האל. רוח זו לא מוגבלת ללאום או למין, והיא עלולה לשכון על אדם לפי מעשיו.

כתובות ומסורות שונות מתארות את רוח הקודש בדרכים שונות. הגישה הקלאסית רואה בה את הדרגה הגבוהה ביותר של קשר אלוהי לאחר הפסקת הנבואה (נבואה = קבלה ישירה של מסר מאלוהים). כך נאמר על חלק מהכתובים שהם "נכתבו ברוח הקודש", והם מובדלים מספרי חכמה אחרים.

בכתבי קומראן יש פירוש שונה: רוח הקודש נתפסת שם לעתים כרוח טהרה או רוח תשובה, בניגוד לרוח שנחשבת מזיקה בשם "רוח נידה".

בחז"ל קושרת רוח הקודש לנבואה. לפי תפיסה זו רוח הקודש היא דרגה פחותה בסולם הנבואה. עם סיום עידן הנביאים, נטען כי גם רוח הקודש פחתה. הרמב"ם כותב שרוח הקודש היא דרגה נמוכה של נבואה, ולכן אפשר לקבלה כאשר החושים עדיין פעילים.

אף על פי שמסורתית נכתב שרוח הקודש בטלה, יש אזכורים תלמודיים על שימוש ברוח הקודש גם בימי התנאים והאמוראים. כך מיוחסים למצבים כאלה שמות של תלמידים ולומדים מפורסמים. זה מראה שיש רמות שונות בתוך המושג רוח הקודש.

בתלמוד ובירושלמי נמצאות הוראות איך להתקרב לרוח הקודש. בירושלמי צוין שרוח הקודש שורה רק "על לב שמח". הרמח"ל קושר אותה לקדושה שמגיעה אחרי שמירת מצוות, חסידות וענווה.

בימי הביניים יש תיאורים של ראשונים שטענו לחוויות מסוג זה. חלק מהראשונים ראה בהן גילויים מיוחדים, אחרים פירשו אותן בצורה שונה. בתקופות חדשות היו רבנים שניסו להשיג רוח הקודש, בעוד אדמו"רים אחרים אמרו שאין היום נבואה או רוח הקודש.

פרשנים כמו הרמב"ן ראו ברוח הקודש סוג של "נבואת חכמים", תקשורת פנימית המושתתת על חכמה והבנה. לפי פירושים אלה, רוח הקודש נוטה להיות חוויה פנימית ומיסטית. חוויה זו קשה לתיאור במילים, והיא עשויה להביא תובנות שאדם לא יכל להגיע אליהן בדרך רגילה. פעמים רבות אנשים עם הארה פנימית מכונים כאילו יש להם רוח הקודש.

רוח הקודש היא דרך בחכמה יהודית לקשר עם האל. היא יכולה לשכון על כל אדם לפי מעשיו.

חלק מהספרים אומרים שרוח הקודש היא רוח טהרה. זה עוזר לאדם להתקרב ולעשות תשובה. (תשובה = חזרה למעשים טובים.)

בחז"ל קשרו רוח הקודש לנבואה. נבואה היא קבלת מסר מאלוהים. אחרי תקופת הנביאים הרעיון של רוח הקודש ירד במדרגה.

גם אחרי התקופה הזאת יש אזכורים של רוח הקודש בין חכמים מוקדמים. זה מראה שיש לה רמות שונות.

בירושלמי כתוב שרוח הקודש שורה על לב שמח. הרמח"ל כתב שהיא קשורה לקדושה שמגיעה משמירת מצוות וענווה. (ענווה = להיות צנוע ופשוט.)

לפעמים חכמים בימי הביניים חשבו שקיבלו חוויות כאלה. אחרים אמרו שזה לא כך היום.

יש שראו ברוח הקודש חכמה פנימית. זו הארה שקשה להסביר במילים. אנשים עם הבנה עמוקה לפעמים נקראים בעלי רוח הקודש.