ריקנות היא תחושה מעיקה של חוסר תכלית או חוסר רגש. לפעמים היא נתפסת כ״חוסר״ פנימי שהופך למוקד המחשבה והרגש של האדם, לעיתים בלי שהוא מודע לכך.
הריקנות לרוב מלווה מצבים כמו דיכאון (הפרעת מצב-רוח שגורמת לעצבות עמוקה וקושי לתפקד), בדידות וייאוש. היא יכולה להופיע גם בהפרעות נפשיות, למשל אישיות גבולית (הפרעת אישיות עם רגשות חזקים ויחסים קשים) או פוסט-טראומה (תגובה אחרי חוויה קשה). ביטויים אפשריים הם פגיעה עצמית, ובמקרים קיצוניים גם נטיות התאבדות.
לריקנות יש גם סיבות חברתיות ואישיות. אנשים רבים שמרגישים ריקנות מגיעים מרקע משפחתי בעייתי, עם הזנחה, ניתוקים או התעללות. לעיתים הריקנות היא זמנית, אחרי פרידה, מוות של אדם קרוב, או כשמפסידים מטרה חשובה שהעניקה טעם לחיים.
הפסיכיאטר ויקטור פראנקל, מפתח הלוגותרפיה (טיפול שמחפש משמעות בחיים), ראה בריקנות מודרנית כבעיה מרכזית. הוא כינה אותה ״ריק קיומי״, תחושת עקרות וחוסר משמעות שמלווה בשעמום. לפי פראנקל, כאשר אדם מוצא משמעות חיצונית שאליה יוכל לכוון ולהשקיע, הריק הפנימי מצטמצם והרבה בעיות נפשיות נחלשות. ספרו המפורסם הוא "האדם מחפש משמעות".
בהגות המדינית ריקנות מתקשרת לפעמים לניהיליזם ולאקזיסטנציאליזם. באמנות ובספרות נושא הריקנות נידון אצל כותבים כמו פרנץ קפקא ואלבר קאמי, ובקולנוע מופיע, בין היתר, בסרט "אמריקן ביוטי" (1999).
ריקנות היא הרגשה של ריק פנימי. הריק הפנימי זה להרגיש שאין טעם או שמחה.
התחושה יכולה להופיע אחרי פרידה או אחרי מוות של מישהו קרוב. היא גם עלולה לבוא אחרי אובדן מטרה חשובה.
לפעמים אנשים מרגישים עצב גדול שנמשך זמן. זה נקרא דיכאון. יש מי שחוויות משפחתיות קשות גם עוזרות להרגיש ריקנות.
הפסיכיאטר ויקטור פראנקל אמר שאם האדם מוצא משהו חשוב שיעניין אותו, זה יכול למלא את הריק. הספר המפורסם שלו נקרא "האדם מחפש משמעות".
גם באמנות יש התעסקות ברגשה הזו. למשל אצל כותבים כמו קפקא ובסרט "אמריקן ביוטי".
אם מישהו מרגיש ריקנות חזקה, כדאי לפנות לעזרה ותמיכה.
תגובות גולשים