רציונליזם

רציונליזם =שכלתנות= הוא זרם פילוסופי שאומר שהידע שלנו לא חייב לבוא מהחושים. הוא נולד בהגות של יוון העתיקה ומבליט את השימוש בשכל הישר ככלי לקבלת ידע. הרציונליזם מנוגד לאמפיריציזם, הטוען שהידע מגיע בעיקר מהניסיון החושי.

יש שלוש תזות עיקריות אצל רציונליסטים. תזת האינטואיציה-דדוקציה: אינטואיציה היא ידיעה מידית שאינה מבוססת על חושים, ודדוקציה היא הסקה לוגית מתוך הנחות אלה. ידע שמתקבל כך נקרא א-פריורי, כלומר ללא ניסיון חושי. תזת הידע המולד טוענת שאדם נולד עם ידע א-פריורי מסוים; יש הסברים שונים לכך, פנימי, דתי או אבולוציוני. תזת המושגים המולדים טוענת שלא יודעים מראש עובדות, אבל נולדים עם מושגים (CONCEPTS) שמאפשרים להפיק מהם ידע.

הרציונליסטים גם מדברים על ההכרח הרציונלי, כלומר שלעיתים אין דרך אחרת לרכוש ידע זה מלבד השכל, ועל עליונות הרציונלית: ידע א-פריורי נחשב בעיניהם אמין יותר מהידע הניסיוני. דקארט, אפלטון ולייבניץ הם דמויות מייצגות של התנועה.

הרציונליזם משפיע על דרכי חשיבה והחלטה: רוצים לפעול כך שהפעולה מקדמת מטרה באופן אידיאלי מבחינה רציונלית. בגישה מודרנית יש שילוב בין רציונליזם לאמפיריציזם, נאו-רציונליזם, לפיו מסיקים הנחות מניסיון ואז מיישמים היגיון דדוקטיבי.

האמפיריציסטים (כמו לוק, ברקלי ויום) טענו שכל הידע נובע מניסיון. הם טוענים כי אינטואיציות לא ניתנות להוכחה אמפירית ויכולות לשגות. דקארט נתקל בטענת מעגליות: אם אלוהים ערב לאמיתות האינטואיציה, איך נוכיח את קיום אלוהים בלי להסתמך על אותן אינטואיציות? גם הזיכרון יכול לטעות. לייבניץ הדגיש שמתמטיקה וגאומטריה מצריכות מושגים מולדים. יום הצביע שחלק מהמשפטים הם טאוטולוגיים, אמיתיים אך לא מוסיפים מידע על העולם החיצוני. אפלטון הציע שהידע המולד קיים ברוחנו אך מתעורר במחקר, רעיון שמנסה להסביר כיצד למדנו לשפה ומבנים לשוניים בלי לימוד מלא מראש. לוק טען שהאדם נולד כ"לוח חלק" (טאבולה ראסה) והניסיון ממלא אותו. יש גם מחלוקת על סיבתיות: האם אנו לומדים על סיבות מניסיון בלבד, כפי שלוק טען?

הומניזם היא תורת מוסר שאינה נשענת על ישות על־אנושית. היא רואה בעקרונות המוסר מוצא בשכל האנושי ובדיאלקטיקה, ולא בהכרח בדת.

פילוסופים יהודים בספרד שילבו רעיונות אריסטוטליים בניסוח היהדות. הרמב"ם הוא דמות מרכזית שהעדיפה הסברים לוגיים ופחות מיסטיקה, ובספרו מורה נבוכים מנסה להסביר עקרונות דתיים בשפה רציונלית. היו גם מתנגדים לגישה זו, כמו חלק מהחסידים והחכמים שהתנגדו להטיית הלב בפילוסופיה.

בימי הביניים באסלאם קמו תורות רציונליסטיות כמו המועתזילה. הן הושפעו מטקסטים יוונים ותמכו בניסוח לוגי של עקרונות דתיים.

בנצרות פותחה תאולוגיה, ניסוח לוגי של אמונות הדת. הסכולסטיקה שאלה הרבה מכלים לוגיים כדי להוכיח אמונות. אנסלם מקנטרברי ניסח הוכחות לוגיות לקיום האל. במקביל, מרטין לותר התנגד להסתמכות מופרזת על היגיון כדי להוכיח אמונה דתית.

רציונליזם =שכלתנות= אומר שהמוח וההיגיון חשובים כדי לדעת דברים. לא תמיד צריך לראות או להרגיש כדי לדעת.

אינטואיציה-דדוקציה: אינטואיציה היא ידיעה פנימית. דדוקציה היא להסיק מסקנות בלוגיקה. ידע כזה נקרא א-פריורי, ידע בלי ניסיון חושים.
ידע מולד: יש הטוענים שאנו נולדים עם ידע מסוים בתוך הנפש. מושגים מולדים: אולי נולדים עם רעיונות שמסייעים לנו לחשוב.

הרציונליזם אומר שצריך להשתמש בשכל כדי להשיג מטרות. יש מי שמשלב בין הרציונליזם לניסיון החושי כדי להבין טוב יותר.

יש טענה שהידע מגיע מהחושים. חששות: אולי אינטואיציה לא תמיד נכונה. לוק אמר שאנו נולדים כ"לוח חלק" (טאבולה ראסה) והניסיון ממלא אותנו.

הומניזם אומר שעקרונות מוסר מבוססים על השכל האנושי ולא רק על דת.

חלק מהפילוסופים היהודים ניסו להסביר אמונות באופן לוגי. הרמב"ם חיפש הסברים רציונליים בספריו.

חכמים מוסלמים במאות קודמות השתמשו בלוגיקה יוונית כדי לחשוב על אמונות דתיות.

בנצרות גם ניסו להוכיח רעיונות בדיבור לוגי. היו שגם התנגדו לרעיון זה וטענו שאמונה אינה רק היגיון.