שבו-שבו (יפנית: しゃぶしゃぶ) הוא מאכל יפני ממשפחת נאבה (תבשילי קדירה).
מדובר בפרוסות דקות של בשר וירקות שמבשלים במהירות בסיר מים חמים. השם מגיע מהצליל "שוויש־שוויש" שנשמע כשמערבבים את הפרוסות בסיר.
השבו-שבו נאכל בדרך כלל בצוותא. הסועדים טובלים פרוסות דקות של בשר במים חמים על פלטה חשמלית או על פתילייה כוהלית. כל פרוסת בשר מתבשלת לרוב במשך ככדקה. הסיר נשמר קרוב לרתיחה והוא מכיל ירקות ותבלינים שמעשירים את הטעם.
לאחר הבישול נוטלים את הבשר וקולפים אותו בקערה עם רוטב סויה וסוג של ממרח שומשום (גומה, מעין טחינה יפנית), ואז אוכלים מיד. מאפיין מוכר של המנה הוא שקשה לפעמים להחזיק את הפרוסה במשך הבישול, וזה יוצר מצב של חיפוש בעזרת מקלות האכילה. לכן אכילת השבו-שבו נחשבת גם לבילוי חברתי שיכול להמשך שעות.
שורשיה של השיטה מיוחסים אף לשיטות בישול מהמאה ה-13, כשבצבאותיו של ג'ינגיס חאן טיבלו פרוסות בשר במים רותחים כדי לקצר את הבישול. המנה המודרנית עוצבה ביפן במאה ה-20 כשמסעדת "סואהירו" באוסקה הנהיגה את השם. צ'ואיצ'י מיאקי רשם את השם כסימן מסחרי ב-1952. בתחילת הדרך הפכה המנה לפופולרית בקנסאי, וב-1955 היא הוספה גם לתפריט המסעדות בטוקיו. מאוחר יותר הפכה השבו-שבו למזוהה עם המטבח היפני, וביפן נהוג לאכול אותו בעיקר בחורף.
שבו-שבו (יפנית: しゃぶしゃぶ) הוא מאכל יפני של סיר חם.
במנה יש פרוסות דקות של בשר וירקות. פרוסות אלה צוללות במים חמים עד שהן מבושלות.
השם מתאר את הצליל "שוויש־שוויש" כשמערבבים את הבשר בסיר.
מגישים את הבשר בקערה עם רוטב סויה. סויה, רוטב מלוח. מוסיפים גם ממרח שומשום (גומה). גומה, טחינה שעשויה משומשום.
אנשים אוכלים ביחד, כל אחד טובל פרוסה בעזרת מקלות האכילה. לפעמים הפרוסה נופלת ויש למצוא אותה שוב, וזה הופך את הארוחה למהנה וחברית.
יש שהשוו שורשיו לשיטות בישול מהמאה ה-13, כשחיילים טבלו בשר במים רותחים. הצורה המודרנית נולדה ביפן במאה ה-20 במסעדה באוסקה. השם הוגן ב-1952, וב-1955 הפכה המנה פופולרית גם בטוקיו.
תגובות גולשים