שוחט

שוחט ובודק (שו"ב) הוא מקצוע מסורתי בקהילה היהודית, ונחשב אחד מכלי הקודש. תפקידו לשחוט בעלי חיים וכ птиות לצורך אכילה לפי ההלכה, באמצעות סכין חדה, חלקה וללא פגמים. בדיקת הסכין נעשית לפני השחיטה ואחריה. השוחט צריך להכיר את הטכניקה וההלכות ולהיות ירא שמיים. קיימים שוחטים המוסמכים לשחיטת עופות בלבד, ואחרים מיועדים גם לבהמות דקות (כדוגמת כבש ועז) ובקר.

הלימוד מחולק לחלק עיוני וחלק מעשי. בעיוני לומדים הלכות כשרות כלליות, כמו שחיטה, כיסוי הדם וטרפות (טרף = פגם שגורם שלא יאכלו את הבשר). הלימוד העיוני מבוסס על השולחן ערוך ופוסקים.

בלימוד המעשי לומדים להחזיק את הסכין והבהמה, היכן בדיוק לחתוך בצוואר, וכיצד לבדוק אם נחתכו שני הסימנים: קנה הנשימה והוושט. לומדים גם לזהות צומת הגידין בעוף, לבדוק ריאות מפני סריכות (חיבור או נקב שיכול להכשיל את הבשר) ולזהות חלב אסור.

בסיום הלימוד נערך מבחן מקיף בעיוני ובמעשי. התלמיד שוחט מול רבו מספר פעמים. אם נמצא בקי וראוי, מקבל תעודת שחיטה. מקובל להגביל את האישור במשפט "ובלבד שיחזור על לימודו".

הכלי העיקרי הוא הסכין, שהיא להב ישר וחלק ללא שיניים. יש סכינים קצרות לעופות וכאלה ארוכות יותר לבהמה. הסכין חייבת להיות חדה וחלקה; השוחט בודק את החדות והחליקות לפני ואחרי השחיטה.

אורכי סכינים נפוצים: כ־15, 20 ס"מ לעופות, כ־30, 35 ס"מ לבהמה דקה וכ־40, 45 ס"מ לבהמה גסה. בדיקת החדות נעשית בעדינות על חלק פנימי של כף היד, ובדיקת החליקות נעשית בעזרת ציפורן לאורך הלהב.

אבן המשחזת משמשת להחדה ולהחלקת הלהב. משתמשים באבן טבעית או סינתטית, מרטיבים מעט את האבן ומעבירים עליה את הסכין בזווית. לעתים יש אבן להשבחה ואבן להחלקה.

"גלאט" ביידיש פירושו "חלק". הביטוי "כשר גלאט" מציין הקפדה מיוחדת בדיקת הריאות, כלומר שלא התעוררו שאלות של סירכה (חיבור או סרך בריאה).

לאחר שחיטה כשרה חלה מצווה לתת את הזרוע, הלחיים והקיבה לכהן. השוחט חייב לוודא שהבעלים יסכימו לתת את המתנות. אם השוחט מתרשל בכך, בית הדין רשאי להענישו.

רוב השחיטה נעשית היום בבתי מטבחיים מודרניים ותחת פיקוח וטרינרי. השוחט מבצע בדרך כלל רק את פעולת השחיטה, ואחרים או מכונות מבצעים את שאר העבודה. בהליכי הכשרות מהודרים שוחט שוחט פחות עופות בזמן נתון, כדי לשמור על דיוק ובדיקה טובה יותר. חלק מבשר הבקר המיובא כשר נעשה בחו"ל על ידי מוסמכים מהרבנות.

כיום התפקיד לפעמים מחולק: יש "שוחט" המבצע את השחיטה, ויש "בודק" הבודק את הריאות לוודא שאינן מושפעות מסריכות.

לפני כמאה שנים אזורים כפריים רבים דרשו שמבוגר הלומד יידע לשחוט. לעתים רבנים ביצעו גם את תפקידי השוחט. בעבר היו גם נשים שקיבלו תעודת שחיטה ושחטו עבור משפחתן, אך פסקי ההלכה המליצו להימנע מכך.

שוחט ובודק (שו"ב) הוא אדם שעוזר להכין בשר לפי החוקים היהודיים. הוא שוחט בעלי חיים וכ птиות כך שיהיה כשר לאכילה. הסכין חייבת להיות חדה וחלקה. השוחט בודק את הסכין לפני ואחרי.

לומדים שתי דברים: ידע תיאורטי על החוקים, ותרגול מעשי. בתרגול לומדים איך להחזיק את הסכין ואיפה לחתוך. לומדים גם לבדוק את סימני השחיטה ואת מצב הריאות. "טרפה" זה כשל בריאות או פגם שלא מאפשר לאכול את הבשר.

אחרי הלימוד עושים מבחן. התלמיד שוחט מול רבו. אם הוא טוב, מקבל תעודה לשחוט.

הכלי החשוב הוא הסכין. יש סכינים קטנות לעופות וגדולות יותר לבהמות. גם משתמשים באבן משחזת להחדיר ולהחליק את הלהב.

"גלאט" פירושו "חלק". כשאומרים "כשר גלאט" רוצים לומר שהריאות נבדקו היטב ואין שאלות.

חלקים מסוימים בבהמה ניתנים לכהן. השוחט צריך לוודא שהבעלים מסכים לתת את המתנות.

רוב השחיטה נעשית במפעלים מודרניים. מכונות עוזרות והכל בפיקוח. לפעמים עדיין שוחטים בבית, בעיקר לפני חגים.

הבודק הוא מי שבודק את הריאות. הוא בודק שאין בהן סריכות או בעיות.