ארץ שומר השתרעה ברוב דרום מסופוטמיה, באזור עיראק של היום. החוקרים רואים בתרבות השומרית את התרבות האנושית המתקדמת הראשונה. על פי הערכות, ראשיתה בסביבות 3500 לפנה"ס. שומר התארגנה בערי‑מדינה שהתחרו אחת בשנייה.
עדויות ארכאולוגיות מראות רציפות התיישבות באזור מאז תקופת עובייד (5900, 4300 לפנה"ס). תרבות עובייד פיתחה כפרים גדולים, חקלאות מבוססת מים, וכלים מיוחדים. שרידי תרבויות קדומות נמצאו גם בארידו, הרי הזגרוס, צפון סוריה וחופי המפרץ. פיזור הממצאים מרמז על מסחר ורשתות יישובים מקושרות.
בתחילת האלף הרביעי לפנה"ס התפתחה תרבות אורוכ, שזוהתה בראשיתה באתר וורכה (אורוכ). בתקופה זו החלו להופיע יישובים עירוניים גדולים, מקדשים מונומנטליים ומערכות השקיה מסובכות.
במהלך תקופת אורוכ (כ־3400, 3200 לפנה"ס) הוצגו חידושים טכנולוגיים וחברתיים: שיטות חרישה וזריעה משופרות, שימוש בגלגל (להובלה ולחימר), אובניים לחרישה, ביות רחב יותר של החמור, וכן המצאת הכתב וחותם הגליל. כתב היתדות (כתב שבו חרטו סימנים על לוחות טין) הופיע לראשונה בתקופה זו.
הגידול בפריון החקלאי הוביל למהפכה עירונית: ערים גדולות כמו אורוכ הגיעו לעשרות אלפי תושבים. הערים התארגנו סביב מקדש וארמון, והוקמו ארגונים כלכליים עם התמחות בעבודות שונות.
בתקופות הבאות (אלף ה‑3 וה‑2 לפנה"ס) נוצרה תקופה של ערי‑שלטון עצמאיות המכונה "תקופת השושלות הקדומות". ב־2330 לפנה"ס כבש סרגון האכדי את שטחי שומר והקים את אימפריית אכד. השפה האכדית הפכה לשפת הממלכה, והשומרית נשמרה כשפת פולחן וספרות. מאוחר יותר קמה שושלת אור‑נמו (שושלת אור השלישית), שאיחדה שוב חלקים נרחבים של המסופוטמיה.
לאחר גל כיבושים ארכה הופעה של שליטים מקומיים שונים; לבסוף כבש חמורבי מבבל אזורים דרומיים במאה ה‑18 לפנה"ס. בהדרגה נפסקה התיישבות שומרית עצמאית והשפה השומרית נטמעה בתרבויות האכדיות והבבליות.
תרבות פרה‑היסטורית זו (בערך 5600, 4000 לפנה"ס) אופיינה בכפרים גדולים, מבני לבני־בוץ, והמקדשים הראשונים. החברה הייתה ממוינת מעמדית.
תקופה בה צמחה העירוניות בדרום מסופוטמיה. בתקופה זו התפתח כתב היתדות והוקמו ארגונים גדולים סביב מקדשים וארמונות.
המשך של אורוכ, עם לוחות כתובים שהציגו דינים וחשבונות לשימוש בארגונים הכלכליים.
תקופה של ערי‑מדינה מתחרות כמו כיש, ניפור, אור ועיראק. הערים נלחמו על ההגמוניה האזורית.
האכדים, עם שמי, בנו אימפריה חזקה בראשות סרגון. תקופת שיא הייתה תחת נרם‑סין. לאחר כ־200 שנה האימפריה התמוטטה.
כתב היתדות נולד סביב 3000 לפנה"ס. בתחילה היו אלפי סימנים; עם הזמן הם צומצמו ל‑600, 800 סימנים. הכתב נועד בעיקר לרישום חשבונות, חוקים וטקסטים דתיים. השימוש בכתב נחלש בהדרגה כשכתב האלפבית הארמי‑עברי התפשט במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס.
המיתולוגיה כוללת סיפורים על בריאה ועל אלים רבים. האלה נאמו (האם היולדת) וילדה את אנו (אל השמים) ואת קי (הארץ). אנכּי (אל המים והחוכמה) מיוחס לו יצירת הנהרות והצמחייה. הפנתיאון השומרי כלל אלים כמו אנליל, איננה (אלה של כוכב השחר), אתו (אל השמש) וננה (אל הירח). חלק מהאלים היו פטרונים של ערים מסוימות.
האזור הוא מישור בין נהרות הפרת והחידקל. שיטת החקלאות נשענה על תעלות השקיה. בחריש ובהשקיה הוכנסו שיפורים טכנולוגיים, ושיטות חקלאיות אלו הגבוהו את התפוקה.
השומרים שיפרו מערכות השקיה ובנו תעלות וסכרים. הם אימצו זנים משופרים של שעורה (שש שורות זרעים) והשתמשו ביחידות נפח של שעורה בשם סילה כאמצעי רישום ותשלום. החקלאות והייצור המאורגן יצרו יתרות, שאפשרו מסחר רחב היקף ושימוש בגלגל ובעגלות להובלה.
החברה השומרית הייתה היררכית: מקדש וארמון בעמדה מרכזית, לעומתם פועלים, בעלי מלאכה ועבדים. לחיילים היו נושאי נשק ושריון; המרכבות של התקופה היו פשוטות יחסית.
השומרים המציאו כלים רבים, הכתב, והמערכת הראשונה של לוח שנה מתוקן בשנה מעוברת. ספרות שומרית כוללת את עלילות גילגמש, קינות על חורבן ערים ושירי חוכמה. יצירות אלו השפיעו על ספרות מאוחרת.
בתי‑ספר שלמדו כתיבה היו צמודים למקדשים. אומנות שומרית כוללת פיסול ותבליט, עיטורים מסודרים ברגיסטרים, וייצוגים דתיים רבים.
בסך הכול, שומר הייתה תרבות חדשנית ועמוקה. רעיונותיה הטכנולוגיים, המנהליים והספרותיים שימשו בסיס לתרבויות שבאו אחריהן באזור.
ארץ שומר הייתה באזור דרום מסופוטמיה, באיזור עיראק של היום. זו אחת התרבויות העתיקות ביותר. היא התפתחה לפני כ־5,000 שנים.
באותם ימים התחילו אנשים לבנות כפרים ולעשות חקלאות ליד נהרות. הם חפרו תעלות להשקיה. כך גדלו יותר דגנים וצמחים.
שומר התארגנה לערים עצמאיות שנקראו ערי‑מדינה. ערים אלה לעתים נלחמו אחת בשנייה. בערים גדולות כמו אורוכ היו מקדשים, ארמונות ושווקים.
השומרים המציאו כתב יתדות, כתיבה על לוחות טין בעזרת חותך. בהתחלה היו הרבה סימנים. הכתב שימש לרישום מזון, מסחר וחוקים.
הם האמינו בהרבה אלים. נאמו היא האלה היולדת. אנכּי היה אל המים והחוכמה. יש גם את אנליל, איננה וננה. סיפורי האלים מסבירים בריאה ודברים חשובים לחיים.
בערים בנו זיגורטים (מקדשים גבוהים). הזיגורט דמה לפירמידה עם מדרגות וקומות. המקדש היה מרכז החיים והפולחן.
השומרים גידלו שעורה, חיטה ותמרים. הם השתמשו בתעלות להשקיה. הם פיתחו כלים ושיטות שהעלו את היבול.
הם כתבו סיפורים מפורסמים, למשל עלילות גילגמש, סיפור על מלך והרפתקאותיו. השומרים גם עבדו באמנות, פיסול ותבליטים.
ילדים עשירים למדו בבתי‑ספר ליד המקדש להיות סופרים. הם למדו לקרוא ולכתוב על לוחות טין.
לסיכום, שומר היא תרבות עתיקה שהמציאה כתב, כלי חקלאות וגלגל. ההמצאות שלהן השפיעו על אנשים רבים אחריה.
