'''שטעטל''' (יידיש: עיירה; מבוטא "שְטֶטְל") היא השם ליהדות העיירונית של מזרח אירופה. המילה היא צורת הקטנה של "שטאָט", עיר, ומשמעותה עיירה יהודית טיפוסית, שהתקיימה מאז ימי הביניים עד המאה ה-20 במרחבים שגבוליהם כיום כוללים פולין, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה, רומניה ומולדובה. בעיירות אלה גרו בדרך כלל מאות עד אלפים תושבים; בחלק מהן ניהלה הקהילה היהודית את החיים הכלכליים והחברתיים.
הממשלות שלעיתים הגבילו את התיישבות היהודים הקימו אזורים שבהם הורשו לחיות. האזור הזה נקרא "תחום המושב", אזור מיוחד שבו התרכזו יהודים באימפריה הרוסית. השטעטלעך צמחו שם והיוו מרכזי מסחר, מלאכה וחיי דת ליישובי הכפר סביבם.
השטעטל היה מקום שבו יידיש הייתה השפה היומיומית. בתי הכנסת היו לעתים המבנים המרכזיים. השוק השבועי בכיכר היה מרכז החיים הכלכליים והחברתיים. תושבים עסקו במסחר, במלאכה ובחנויות; לעתים גרעין גדול של תושבים היה דתי ומוקדש ללימוד יהודי ולחינוך דתי. בתי ספר דתיים לימדו קריאה וכתיבה בעברית וביידיש. במקביל חיו בעיירה גם תושבים לא־יהודים, ויחסי שכנות נפלו לעתים על תלות כלכלית, אך גם לעתים על עוינות ואנטישמיות.
מרכיבים חיצוניים שינו את מצב השטעטל: סלילת מסילות ברזל שסיימה לעקוף עיירות קטנות, שיפור התחבורה והתחזקות סוחרים מהכפרים גרמו לירידת החשיבות הכלכלית שלהן. גל ההגירה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 של יהודים לערים הגדולות, לאמריקה ולארץ ישראל הקטין את אוכלוסיית השטעטלים.
מאמצע המאה ה-19 החלה שחיקה בתפקידה של השטעטל. גל פוגרומים (התקפות אלימות על יהודים) בשנות 1881, 1884 וב־1903, 1906 פגע קשות בקהילות. מלחמות האזור ושינויים פוליטיים עודד אובדן ביטחון וכלכלי.
במלחמת העולם השנייה החלו כוחות גרמניים לפגוע ביהודי העיירות. יחידות רצח נודעו בשם איינזצגרופן, והיהודים הוכנסו לעתים לגטאות (אזורים שבהם כוחות הכיבוש ריכזו את האוכלוסייה היהודית). רבים נרצחו בירי או הועברו למחנות ריכוז והשמדה. המהלכים האלה הביאו להשמדת מרבית יהדות מרכז ומזרח אירופה ולחיסול רוב השטעטלים.
השטעטל נשאר חלק מרכזי בזיכרון התרבותי של יהדות מזרח אירופה. הווי החיים שם השפיע על ספרות וציור ביידיש ובעברית. סופרים בולטים שכתבו על השטעטל כוללים את שלום עליכם, יצחק בשביס-זינגר וש"י עגנון. גם אמנים כמו מארק שאגאל ייחסו חלק גדול מההשראה שלהם לחיי העיירה. במיתוסים ובהומור היהודי התפתחו דמויות ועיירות ספרותיות שסימלו הווי ומודגש קומי של חיי הכפר והעיירה.
'''שטעטל''' (יידיש: עיירה) פירושו עיירה יהודית קטנה במזרח אירופה. במקומות אלה גרו בדרך כלל כמה מאות או אלפים תושבים. רבים דיברו יידיש. יידיש, שפה יהודית שמבוססת על עברית וגרמנית.
השטעטלים היו בשטחים של היום פולין, אוקראינה, בלארוס ולמעלה מזה. לעתים היה אסור ליהודים לגור בערים גדולות, ולכן הם גרו בעיירות האלה.
בלב השטעטל היה שוק קטן. שם היו חנויות, סוחרים ובעלי מלאכה. בית הכנסת היה מקום חשוב לתפילה ולמפגשים. ילדים למדו קרוא וכתוב בעברית וביידיש. היו גם יחסי שכנות עם אנשים לא־יהודים מהכפרים, אך לעתים קרובות גם מתרחשות בעיות.
לפני מלחמת העולם השנייה רבים עזבו לעיירות הגדולות או למדינות אחרות. במלחמה נהרסו רוב השטעטלים. אנשים רבים נהרגו והקהילות התפזרו. זהו חלק קשה בהיסטוריה של העם היהודי.
החיים בשטעטל נתנו השראה לסיפורים, לשירים ולציורים. סופרים כמו שלום עליכם סיפרו על עיירות דמיוניות בהומור ובלב, וציירים כמו מארק שאגאל קיבלו השראה מהן.
תגובות גולשים