שמיטה
שמיטה היא השנה השביעית במחזור שבה נאסר לעבד את האדמה בארץ ישראל. יש שתי משפחות עיקריות של מצוות בשמיטה: שמיטת קרקעות, עצירת העבודה בחקלאות והימנעות מהנאה מפירות האדמה, ושמיטת כספים, מחיקת חובות שנתקבלו להחזר בשנה זו. הרמב"ם מונה תשע מצוות הקשורות לשמיטה: שש בענייני קרקעות ושלוש בענייני כספים.
שמיטת קרקעות
שמתכוונת להשבתת העיבוד והקציר בשנה השביעית. האיסור מיועד בעיקר לחקלאים, אך נוגע לכל מי שמעורב בתוצרת חקלאית.
שמיטת כספים
המשמעות: חובות שמועד גבייתן עבר בשנה השביעית "נשמטות", כלומר אין לגבות אותן. כדי למנוע שהאנשים יפסיקו להלוות לפני השמיטה, הלך חכמים במתנה שנקראת פרוזבול, שטר שמאפשר לבית הדין לגבות את החובות לאחר השמיטה. היום רוב הפוסקים רואים שמיטת כספים כתוקף מדרבנן (החלטת חכמים), והפרוזבול נותר בשימוש.
מצוות נוספות
יש מצוות הקהל ונוהגים מיוחדים הקשורים בחגים אחרי שמיטה. בית הדין גם סופר שנות שמיטה כדי לקבוע את השנה ה-50, היובל; ליובל יש איסורים והקלות נוספות.
בתורה ניתנו כמה הסברים לשמיטה: מנוחת הארץ, אמונה בביטחון פרנסה מהשגחה אלוהית, והקפדה על צדק חברתי.
השמיטה היא כל שבע שנים במחזור של חמישים שנים, כאשר שנת היובל היא השנה החמישים. יש מחלוקות הלכתיות על אופן הספירה והחלוקה, והמנהג המקובל כיום הוא לספור שמיטות כל שבע שנים.
הקיום ההיסטורי
במהלך ההיסטוריה שמירת השמיטה הייתה קשה מבחינה כלכלית. בתקופות שונות רבים לא שמרו על השמיטה, ובתקופות אחרות שלטי חוץ התחשבו ושיתפו פעולה עם הפסקת המיסים בשנה זו.
בימי בית שני ובתקופות מאוחרות
הלל הזקן תקן את הפרוזבול כדי לשמר את ההלוואות. לאחר חורבן הבית המצב השתנה: חלק מהחכמים הקלו בחלק מהדינים, וחלק מהחקלאים שמרו בעוז. עם חידוש החקלאות בארץ בעת החדשה נוצרה בעיה מעשית רחבה: האם ואיך לשמור שמיטה בלי להרוס את היישוב החדש?
החזרה לחקלאות בארץ ישראל הביאה לשאלות גדולות. כדי לאפשר לחקלאים להמשיך בעבודה הוצע והופעל פתרון שנקרא היתר מכירה, מכירת הקרקע לנכרי (לא-יהודי) לשנת השמיטה, כדי להשתחרר מקדושת השמיטה. היתר זה פתח מחלוקת עקרונית: חלק רבנים תמכו בו כדי להציל את היישוב, אחרים התנגדו עליו בטענה שהוא פוגע ברעיון השמיטה.
הרבנים המרכזיים שנדונים בסוגיה אלה כוללים את הרב קוק שתמך בשימוש זמני בהיתר, ורבנים אחרים שהתנגדו. גם המדינה והמערכות ההלכתיות נדרשו למצוא פתרונות מוסדיים.
אפשרויות מעשיות
לקראת שמיטה החקלאים והצרכנים בוחרים במסלולים שונים: השבתה מלאה של שדות, שימוש בהיתר מכירה, שימוש באוצר בית דין (מערך ציבורי שאוסף ומחלק פירות שנקלטו כ'הפקר'), גידול מחוץ לארץ, יבול נכרי (שגידלו גויים בארץ) או שימוש בטכנולוגיות מיוחדות כמו מצע מנותק (גידול שאינו קשור ישירות לאדמה).
אוצר בית דין
זהו גוף שמארגן קטיף פירות שנותרו בשדה ומחלק אותם באופן מבוקר. המחיר לכּל משתתף משקף עלויות בלבד, והפירות נשמרים בקדושת שביעית.
בחירת מדיניות ציבורית
הרבנות הראשית ובגופי חקלאות קבעו קווים מנחים: איך להגן על פרנסת החקלאים, איך להבטיח אספקת מזון לציבור ומה ההשלכות הכלכליות וההלכתיות. ב-2008 הוקמה ועדת שמיטה ממלכתית שתסייע במדיניות זו.
תמיכה בחקלאים
יש קופות ועמותות (למשל "קרן השביעית") שמעניקות סיוע לחקלאים שבוחרים להשבית את משקם. משרד החקלאות גם מסייע בתקציבים בשמיטות האחרונות.
סיווגים עיקריים
- יבול שישית: נזרע בשנה השישית ונקטף בשביעית, כשר לכל הדעות.
- יבול חו"ל: גידול מחוץ לישראל, כשר תמיד.
- יבול נוכרי: גידלו גוי בשדה שבבעלותו בארץ, מקובל על חלק מהפוסקים.
- יערבות כמו הערבה הדרומית ו"מצע מנותק": יש מחלוקת הלכתית לגבי מקומם.
- אוצר בית דין והיתר מכירה: פתרונות מקובלים על חלק מהזרמים, אך שנויים במחלוקת בקרב אחרים.
הבחירות הצרכניות מושפעות משיקולים הלכתיים ופוליטיים. בחלק מהציבור החרדי נמנעים מהיתר המכירה ומעדיפים יבול נוכרי או יבול חו"ל. בחלק מהציבור הדתי-לאומי מעדיפים לחזק חקלאות יהודית ולעיתים להשתמש בהיתר המכירה או באוצר בית דין.
הלכות השמיטה למדו במשך הדורות במידה משתנה. עם חידוש ההתיישבות בארץ חזרו לימוד והדיון ההלכתי, ונכתבו ספרים והנחיות מעשיות. יש מוסדות והמונים המתמחים בהלכות התלויות בארץ.
סיכום עקרוני
השמיטה היא מצווה מוכרת עם השפעות הלכתיות, חברתיות וכלכליות. מאז חידוש החקלאות בארץ נוצרו פתרונות הלכתיים שונים, חלקם מקובלים ורבים שנויים במחלוקת, שמטרתם לשלב בין שמירה על המצווה לבין פרנסת היישוב.
שמיטה
שמיטה היא השנה השביעית שבה שותקים השדות בארץ ישראל. בשנה הזאת החקלאים לא עובדים את האדמה.
שתי חוקים חשובים
- שמיטת קרקעות: לא עובדים ומפסיקים לקצור מעבודת האדמה.
- שמיטת כספים: חובות שבאו להיפרע בשנה הזאת נפטרים, כלומר לא חייבים לשלם אותם.
תשובות של חכמים
כדי שלא יפסיקו להלוות לפני השמיטה המציאו שטר מיוחד שנקרא פרוזבול. זה שומר שאנשים יוכלו להמשיך להלוות בלי לפחד מהשמיטה.
פתרונות מודרניים
כשהתחילו לגדל בארץ הרבה ירקות ופירות, זה היה קשה לשמור שמיטה. מצאו כמה דרכים: להודיע שהאדמה נמכרת לזמן קצר לגוי (זה נקרא היתר מכירה), או לאסוף פרי בשיטה מבוקרת שנקראת אוצר בית דין (בית דין, גוף ציבורי שאוסף ומחלק את הפירות). המדינות והעמותות גם עוזרות לחקלאים בשנה זו.
איך יודעים אם אסור לאכול פרי?
יש כמה סוגי תוצרת:
- יבול שישית: נזרע בשנה השישית ומותר לאכול.
- יבול חו"ל: גדל בחוץ לארץ, מותר.
- יבול נוכרי: גידל גוי בארץ, מותר לפי חלק מהאנשים.
- פירות אוצר בית דין: נאספים ומחולקים על ידי בית דין.
עזרה לחקלאים
יש קרנות שעוזרות לחקלאים לשמור שמיטה. כך אפשר לשמור על המסורת בלי לפגוע בפרנסת המשפחות.
למה זה חשוב?
השמיטה עוזרת לשמור על האדמה ולזכור עקרונות של צדק ושיתוף. היא גם יוצרת בשאלה: איך לשמור מצווה בלי לפגוע באנשים שחיים מהאדמה?
תגובות גולשים