שפה טבעית

שפה טבעית היא שפת הדיבור של בני האדם, עם דוברים ילידים. בעולם קיימות אלפי שפות טבעיות, מהן כמה מאות עם מיליוני דוברים ורבות אחרות עם עשרות דוברים בלבד.

רוב השפות משתמשות בצלילים שמופקים בפה, בגרון ובאף. שפות שמתבססות על תנועות ידיים ותחושות גוף נקראות שפות סימנים. שפות סימנים התפתחו בעיקר בקהילות של אנשים כבדי שמיעה.

שפה טבעית נחשבת לתופעה אנושית. לתקשורת בעלי חיים יש צורות שונות, אך הן שונות בעקרונות בסיסיים. למשל, בשפה אנושית קיימת יכולת שימור הפניה למילה אחרת במשפט, כמו המילה "הוא" שמצביעה על מישהו אחר. ניסויים הראו שאפשר ללמד חלק מקופי אדם סימנים או חיקויים של שפה, אבל השליטה שלהם לא הייתה מלאה, ולא נצפה שימוש בשפה טבעית אצל קופי אדם בטבע.

תכונות עיקריות של שפות טבעיות:
- שרירותיות: הקשר בין צליל לבין משמעות מוסכם אך אינו הכרחי. שפות שונות משתמשות ברצפים שונים לציון אותו הדבר.
- תחביר רקורסיבי (רקורסיביות): משפט יכול להיכנס בתוך משפט אחר. תכונה זו מאפשרת יצירתיות ויצירת משפטים חדשים.
- סימנים תלויי-הקשר: יש סימנים שאין להם משמעות בפני עצמם, והם מקבלים משמעות מההקשר, למשל "כאן" ו"עכשיו".
- רכישה: ילדים רוכשים שפה באופן טבעי דרך חשיפה בלבד. חוסר חשיפה בגיל מוקדם מונע רכישת שפה.

רובן של השפות היום הן גלגולים של שפות עתיקות. הערכה היא ששפות ראשוניות הופיעו בתקופה הפלאוליתית, לפני עשרות אלפי שנים. כתובות ראשונות קיימות מאז כ־5,000 שנים. כדי לשחזר שפות קדומות משתמשים בהשוואת שפות, תחום שנקרא בלשנות היסטורית, כלומר חקר השתנות השפות לאורך זמן. תחום חדש בשם אבולוציה של השפה מנסה להבין איך ולמה נוצרו שפות, אך אין הסכמה מלאה בקרב החוקרים.

שפות טבעיות יכולות להיווצר ספונטנית בקהילות. דוגמה בולטת היא היווצרותה של שפת סמנים בבית־ספר לחירשים, שבה ילדים פיתחו מערכת סימנים טבעית (למשל שפת הסימנים של ניקרגואה). מקרים אחרים הם יצירת פידג'ין, שפת־ביניים פשוטה שנוצרה כדי לתקשר בין דוברי שפות שונות. כאשר פידג'ין הופכת לשפת אם לדור חדש, היא יכולה להתפתח לקריאולית, שפה טבעית עם דקדוק מלא.

כיום מונים אלפי שפות, אך רבות מהן בסכנה. מוערך שכאלף, אלפי שפות הולכות ונכחדות, בעיקר כשהדוברות עוברות לדבר בשפות נפוצות יותר. כוח פוליטי, חברתית ותקשורת המונים תורמים לכך. עם זאת, לעיתים נוצרות שפות חדשות בעקבות פיצול של שפה קיימת או בעקבות מגע בין קהילות לשוניות.

שפות מחולקות למשפחות ולתתי־משפחות לפי דמיון תכונות. לדוגמה, עברית, ערבית וארמית שייכות למשפחת השפות השמיות. בעבר כינו משפחות לפי מסורות מקראיות, אך כיום מקובל לכנותן לפי אזורי דיבור, כמו השפות האפרו־אסיאתיות, ההודו‑אירופיות, הסינו‑טיבטיות והאורליות.

ילדים רוכשים שפה כמעט תמיד באמצעות חשיפה בלבד. תינוקות מגיבים לשפת האם כבר בשבועות הראשונים. ילד בריא שולט טוב בשפת האם עד גיל 3, ולעתים לשליטה מלאה עד גיל 6. רכישה טבעית של שפה בלי הוראה נראית מוגבלת עד תחילת ההתבגרות. אפשר לרכוש כמה שפות במקביל אם נחשפים אליהן מוקדם.

שפות מתוכננות הן חיקויים מלאכותיים של שפות טבעיות, שנוצרו למטרות תקשורת, אמנות או מחקר. דוגמה היא האספרנטו. באזורים מסוימים קהילות אימצו אותה והילדים רכשו אותה טבעית. במקרים כאלה ניתן להחשיב את השפה כמטפורה לשפה טבעית.

שפה טבעית היא השפה שאנשים מדברים בה. יש אלפי שפות ברחבי העולם.

רוב השפות משתמשות בצלילים מהפה והגרון. יש גם שפות סימנים. שפות סימנים הן שפות בידיים. הן נוצרו בקהילות של אנשים שאינם שומעים.

בעלי חיים מתקשרים, אבל לא בשפות אנושיות. בשפה יש מילים שמצביעות על מילים אחרות, כמו "הוא" שמצביע על שם. ניסו ללמד קופים סימנים, אבל הם לא שלטו כילדים אנושיים.

תכונות חשובות:
- קשר בין צליל למשמעות מוסכם אך לא תמיד הגיוני. קוראים לזה שרירותיות.
- אפשר לשים משפט בתוך משפט. קוראים לזה רקורסיביות. זה נותן יכולת ליצור משפטים חדשים.
- יש מילים שמשתנות לפי ההקשר, כמו "כאן" ו"עכשיו".
- ילדים לומדים שפה אם נחשפים אליה מוקדם.

שפות יכולות להיווצר לבד בתוך קהילה. למשל, ילדים בבית ספר לחירשים יצרו שפת סימנים משלהם. כשבני אדם מדברים בשפות שונות, לפעמים נוצר פידג'ין. פידג'ין היא שפה פשוטה לגשר בין דוברים. אם ילדים לומדים פידג'ין, היא יכולה להפוך לקריאולית, שפה מלאה.

יש הרבה שפות שנמצאות בסכנה. כשקבוצה עוברת לדבר שפה חזקה יותר, השפה הישנה עלולה להיעלם. לעיתים נולדות שפות חדשות במקום שפות שנעלמות.

תינוקות מגיבים לשפה כבר בשבועות הראשונים. עד גיל 3 הם מדברים טוב. עד גיל 6 הם מתקרבים לשליטה מלאה. אם ילד נחשף ליותר משפה מוקדם, הוא יכול ללמוד כמה שפות.

יש שפות שמיוצרות בכוונה, כמו אספרנטו. כשהקהילה מאמצת שפה כזו, ילדים יכולים ללמוד אותה טבעית.