תאית

תאית (צלולוזה, Cellulose) היא פחמימה רב-סוכר, פולימר ביולוגי העשוי משרשראות ארוכות של יחידות גלוקוז-בטא. "רב-סוכר" פירושו שהמולקולה בנויה ממספר רב של סוכרים קטנים שמחוברים יחד.

התאית היא אחת מהחומרים האורגניים השכיחים ביותר בטבע. היא מרכיב עיקרי בדפנות התאים של צמחים ומהווה כשליש ממסת הצומח על פני כדור הארץ. צמרת צמחים וגובהם נתמכים בחוזק שנוצר משרשראות אלה.

מספר בעלי חיים מצליחים לעכל תאית בהסתמכות על חיידקים סימביוטיים (חיידקים שעוזרים להם), לדוגמה מעלי גירה וטרמיטים. יש גם מינים של בקטריות שיכולים לייצר צלולוזה בעצמם. בני אדם אינם יכולים לפרק תאית ולכן היא אינה מספקת אנרגיה, אך היא חשובה כסיבים תזונתיים במעי.

הנוסחה הבסיסית היא (C6H10O5)n, כאשר n הוא מספר יחידות הגלוקוז. יחידות הגלוקוז מחוברות בקשרים מסוג בטא-1,4 (קשר כימי בין אטום פחמן 1 לפחמן 4). המבנה הוא שרשרת ישרה, והשרשראות יוצרות סיבים זעירים (מיקרופיברילות) שמחוזקים בקשרי מימן. זה נותן לצמחים קשיחות וחוזק. פירוק התאית נעשה על ידי אנזים הנקרא צלולאז, שמפרק את הפולימר לסוכרים קטנים.

תאית משמשת לייצור חומרים רבים: ניטרוצלולוזה (מרכיב באבק שרפה נטול ריח), צלופן, וזהורית. משתמשים בה גם בכרומטוגרפיה, שיטה במעבדה להפרדת חומרים. מתאית מייצרים נייר, מטליות נייר ונייר טואלט. מעבר לכך, אפשר להפיק מתאית דלקים ביולוגיים (ביו-דלק), תהליך שקשור לתעשייה האנרגטית.

רוב בעלי החיים אינם מפרקים תאית בעצמם; פירוקה בטבע נעשה בעיקר על ידי חיידקים ופטריות. בעלי חיים שאוכלים עשב מסתמכים על חיידקים במערכת העיכול שלהם שמפרקים את הפולימר לדו-סוכר צלוביוֹז ואז לגלוקוז. יש מינים כמו כמה טרמיטים שמפרקים תאית גם בלי תלות בחיידקים. בתאים של רוב הירקות קיימת תאית, והיא לא משתנה בבישול. הריכוך של ירקות בבישול נגרם בעיקר מהמיצלולוז, פולימר אחר שבולע מים. ירקות עם תכולת תאית גבוהה כוללים חסה, כרוב ומלפפון. כתגלית היסטורית, התאית זוהתה בדפנות התא הצמחי ב-1838 על ידי הכימאי אנסלם פאיין; צורתה הטהורה ביותר מופיעה בסיבי הכותנה.

תאית (צלולוזה) היא חומר בצמחים. היא בנויה מסוכרים קטנים שנקראים גלוקוז.

תאית נמצאת בדפנות התאים של כל הצמחים. היא עושה את הצמחים חזקים וגבוהים. צמרת הכותנה היא כמעט תאית טהורה.

הגלוקוזים מחוברים זה לזה בקשרים שנקראים בטא-1,4. זה יוצר שרשראות ישרות. השרשראות נדבקות אחת לשנייה בקשרי מימן. אנזים בשם צלולאז (חלבון שמפרק) חותך את התאית לסוכרים קטנים.

מתאית מייצרים נייר, מטליות נייר ונייר טואלט. מפיקים ממנה גם חומרים כמו צלופן. בתעשייה אפשר להפוך תאית לחומר דלק שנקרא ביו-דלק.

אדם לא מסוגל לעכל תאית. חיידקים יכולים לפרק אותה ולעזור לחיות מסוימות לאכול עשב. בתהליך הבישול התאית נשארת במקום. הריכוך של הירקות נגרם מחומר אחר בתא, המיצלולוז. ירקות עשירים בתאית: חסה, כרוב ומלפפון.