"תחש" הוא המונח לעור שהשתמשו בו בעבודת המשכן. המשכן הוא האוהל הקדוש שנבנה במדבר. המקרא מזכיר "עורות תחשים" בצווים על תרומות ועל מכסה לאוהל. גם בכלים כמו מנורת זהב ומזבחות נכתב שהכיסו אותם ב"כיסוי עור תחש" בזמן המסעות. מעבר לשימוש בעור, לא מובא בתנ"ך פירוט על מהותו של התחש.
חז"ל (חכמינו) שניסו לזהות את התחש, הציעו כמה דעות מנוגדות. חלקם ראו בתחש חיה טהורה וייחודית, לעיתים מתוארת כבעלת "קרן אחת במצח" וצבעים רבים. אחרים חשבו שמדובר בסוג עור מיוחד או בצבע של העור. יש מדרשים שמציגים אותו כחיה גדולה ומיוחדת שנוצרה במיוחד לשעת המשכן ו"נגנזה" לאחר מכן. מכל המקורות עולה חוסר ודאות, אבל כמה מוטיבים חוזרים על עצמם: צבעים רבים, מראה יוצא דופן, ולעיתים תיאור חד-קרני.
תרגום אונקלוס תרגם את המילה כ"ססגונא" (כלומר מרובה גוונים). תרגום השבעים השתמש במילה שבה תרגם גם את "תכלת" והראה כי ייתכן שמדובר בצבע כהה. תרגומים אלה תומכים ברעיון שהתחש קשור לצבע או לצורת עור מיוחדת.
בין פרשני ימי הביניים עמדו דעות שונות. רס"ג ופרשנים אחרים תרגמו את המילה בערבית כ"דארש" ופירשו אותה כעור צבוע שחור או כעיבוד עור מיוחד. רבנים אחרים, כמו רש"י וראב"ע, נטו לחשוב שמדובר בחיה ממש, לעיתים נדירה וססגונית. יש מי שכתב שהתחש הוא העור הנבחר לנעליים ולכלים דומים. פירושים אלה מראים שיש שתי אפשרויות עיקריות: חיה מיוחדת או עיבוד עור.
בחקר המודרני הוצעו כמה השערות. חלק טענו שמדובר ביונק ימי, כמו דוגונג (Dugong dugon) או פרת-ים, משום שמקורות מסוימים בערבית מצביעים על חיה כזו. אדוארד ריפל קרא לחיה זאת בשמה הלטיני "Halicore tabernaculi" ומכאן הגיע השם העברי "תחש המשכן". ישראל אהרוני הציע שהמדובר בחדשן או יצור דמוי-לוויתן עם שן ארוכה, שיכולה להיראות כ"קרן". יש גם תאוריות שמזהות את התחש עם ג'ירף בגלל עור מנומר ובליטה בראש.
יש עוד הצעות פחות נפוצות. חלק מהחוקרים חשבו שהתחש הוא אבן שממנה הפיקו צבע צהוב לעיבוד עור. עם זאת, המחקר המודרני נוטה כיום לפרש את התחש כסוג של עיבוד עור או צבעון לעור, לא כחיה אחת ברורה.
האשורולוגית סטפני דאלי הציעה ממצא פילולוגי-ארכאולוגי שעשוי להסביר זאת: במכתבי יתדות הופיעה המילה duchsu, שמתארת טכניקה של תפירת חרוזים כחולים (פיאנס) על גבי עור ליצירת אפקטים צבעוניים. לפי הרעיון הזה, "תחש" מתייחס לטכניקת עיבוד עור או לעור שעובר עיטור מיוחד, ולא בהכרח לבעל חיים.
בסיכום המסורות והממצאים, זהות התחש נשארת לא ברורה לחלוטין. יש עדויות שתומכות ברעיון של חיה יוצאת דופן, ויש עדויות חזקות שמצביעות על עיבוד עור צבעוני או מעוטר. המחקר המודרני נוטה יותר לפרשנות האחרונה, בהתבסס על השוואות לשפות עתיקות וממצאים ארכאולוגיים.
התחש הוא השם לעור שמשתמשים בו בבניית המשכן. המשכן הוא האוהל הקדוש שבני ישראל נסעו איתו במדבר. בתנ"ך כתוב שעשו "עורות תחשים" וכיסו בהם כלים חשובים.
החז"ל (הרבנים של פעם) דיברו הרבה על מהו התחש. חלק חשבו שזה חיה מיוחדת. חלק אמרו שזה עור שעובדו או צבוע בצבעים יפים. במספר סיפורים נאמר שהתחש היה מנומר או שיש לו קרן אחת במצח.
תרגומים ישנים כתבו שהמילה קשורה לצבעים. אונקלוס כתב "ססגונא" שזה אומר הרבה גוונים. תרגום אחר רמז שחור או כהה.
חוקרים היום הציעו רעיונות שונים. חלק אמרו שזה יונק ימי כמו דוגונג (יונק ימי דמוי-פרה). אחרים חשבו שזה ג'ירף בגלל העור המנומר והבליטה בראש.
מישהי בשם סטפני דאלי מצאה רמזים ש"תחש" הוא שיטה של לקשט עור. השיטה כוללת תפירת חרוזים כחולים על העור. לפי הרעיון הזה, תחש הוא יותר דרך לעבד עור מאשר בעל חיים.
לסיכום, אף אחד לא בטוח עד הסוף. התחש יכול להיות חיה מוזרה או סוג של עור מעובד וצבוע. כמה חוקרים היום חושבים שמדובר בעיקר בעיבוד עור בצבעים או בעיטורים.
תגובות גולשים