המושג תמורה בהלכה מתאר ניסיון להמיר קדושת קורבן (חיה שהוקדשה להקרבה) בבהמה כשרה אחרת. ההמרה אסורה בתורה. אסור שהקדושה תעבור, והבהמה שהומרה נשארת קודש גם אם הוחלפה. הבהמה שנעשתה חלק מההמרה נקראת תמורה.
המצווה מופיעה בתחילת פרשת ההקדשות שבסוף ספר ויקרא.
יש סוגי קדשים שעליהם דיני תמורה אינם חלים. עליהם נאמר שהם "אינה עושה תמורה", כלומר, אי־אפשר להמירם. כמו כן, המרה אינה חלה על בהמות שאינן ניתנות להקרבה. לעומת זאת, בהמה שיש לה מום חלה עליה תמורה, כי היא משויכת למין שמובא כקורבן.
מי שהמיר קורבן בידיעת האיסור נענש אם הוכחנו זאת בבית דין לאחר התראה, והעונש הוא מלקות. לפי דרבנן גם גוי עשוי להשפיע על מצב הבהמה המומרת. אם בעל הקורבן נתן רשות מפורשת, כל אדם יכול להמיר את הבהמה שלו. החלפות מסוגים שונים, בין מינים ובין כמויות (למשל המרת אחת במאה), נחשבות תמורה ונענשות לפי חשבון הבהמות שהומרו.
המטרה היא להטיל מורא בענייני קדש. אנשים נוטים לנסות לחסוך ולהחליף בהמה פחות טובה ביקרה, ואם מותר היה להחליף רק לטובת עצמם, הדבר היה מוביל להחלפות בלתי רצויות. לכן האיסור כולל כל סוגי ההחלפה.
תמורה היא כשמנסים להחליף בהמה שהוקדשה להקרבה. קורבן = חיה שהקדישו להקרבה. קדושה = מצב מיוחד שאסור לשבור.
העיסוק בתמורה אסור בתורה. גם אם מחליפים, הבהמה המומרת נשארת קדושה. קוראים לה בהמה הזו "תמורה".
המצווה כתובה בתחילת פרשת ההקדשות בסוף ספר ויקרא.
יש קדשים שאי אפשר להמיר. יש בהמות שאי אפשר להקריב, אז לא חלים עליהן דיני תמורה. בהמה עם מום כן נחשבת תמורה אם היא מסוג שמקריבים.
מי שממיר כוונה בידיעה עלול לקבל עונש. אם בעל ההקדשה אמר שאחרים יכולים להמיר, מותר להם להחליף.
הרעיון הוא לשמור על קדושת ההקרבה. אם היה מותר להחליף, היו עושים הרבה החלפות לא ראויות.
תגובות גולשים