תפוקה שולית

תפוקה שולית היא העלייה בכמות המיוצרת שנוצרת כשמוסיפים יחידה נוספת של גורם ייצור.

דוגמה: אם ארבעה פועלים מייצרים 10 נעליים וחמישה מייצרים 11 נעליים, התפוקה השולית של העובד החמישי היא 1 נעל.

התפוקה השולית של תשומה מסוימת שווה לשינוי בתוצר (ΔY) חלקי השינוי בכמות התשומה (ΔX). במונחים מתמטיים זו הנגזרת של פונקציית הייצור.

החוק אומר שהתוספת בתפוקה משטח של כל יחידת תשומה נוטה להקטין ככל שממשיכים להוסיף תשומות נוספות, אם שאר הדברים קבועים. ההסבר מצביע על צפיפות ושיתוף במשאבים: כשאדם נוסף מצטרף לקטיף אוכמניות, לכל אחד נותר פחות פירות נגישים, ולכן התרומה של כל אדם חדש פחותה מזו של קודמיו.

בתיאוריה הנאו-קלאסית של שוק תחרותי, המשכורת הריאלית (המשכורת אחרי התחשבות במחירים) שווה לתפוקה השולית של עבודה. מעסיק רציונלי ימשיך להעסיק עובדים כל עוד התפוקה השולית שלהם גבוהה מהשכר שעליו לשלם. עם הוספת עובדים התפוקה השולית יורדת, עד לשוויון בין התפוקה לשכר.

התיאוריה דורשת תנאים חזקים שלא תמיד קיימים: שוויון כוח בין עובדים למעסיקים, מידע מלא על עבודות ושכר, הזהות בין משרות ועובדים, ורציונליות מלאה. בפועל תנאים אלה נפגמים לעתים קרובות.

ממצאים רבים מראים כי בעשורים האחרונים הפרודוקטיביות גדלה משמעותית, אבל שכר העובד החציוני כמעט לא השתנה. יש הסברים רבים לתופעה, אבל הם לא תמיד תואמים את התאוריה הקלאסית.

תפוקה שולית היא כמה יותר מייצרים כשמוסיפים עוד יחידה. (יחידה זאת יכולה להיות עובד או כלי).

דוגמה: אם ארבעה פועלים מייצרים 10 נעליים, וחמישה מייצרים 11, התפוקה השולית של העובד החמישי היא נעל אחת.

מחשבים את ההפרש בתוצר אחרי שהוסיפו את היחידה שנוספה.

ככל שמוסיפים עוד אנשים או כלים לאותו מקום, כל אחד מהם מוסיף פחות וקל יותר לטשטש מקום.
דוגמה: בקטיף אוכמניות, כשיש יותר מדי קוטפים, כל אחד מוצא פחות פירות קלים.

בתיאוריה, מעסיקים משלמים לעובדים בערך לפי כמה הם עוד מייצרים. הם שוקלים אם להוסיף עובד נוסף לפי התפוקה שהוא ייתן.

התיאוריה מניחה שוק אידיאלי. במציאות עובדים שונים, יש חוסר מידע ולעתים כוח לא שווה.

בפועל, הייצור של עובדים גדל הרבה, אבל השכר של העובד האמצעי לא גדל הרבה.