תרבות הממלכה המאוחדת עשירה ומגוונת. לה יש השפעה על התרבות העולמית. בריטניה מקיימת קשרים עם המדינות שהיו תחת שליטתה בעבר. גם מדינות שבהן האנגלית היא שפה רשמית קשורות אליה. מהגרים מהודו, פקיסטן והאיים הקאריביים תרמו רבות לעיצוב התרבות הבריטית בעשורים האחרונים.
התרבות המקומית נגזרת מאיחוד תרבויות שונות. לכן כדאי להבחין בין תרבות אנגליה, קורנוול, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד.
אין בממלכה שפה רשמית, אך כ-95% מהאוכלוסייה מדברים אנגלית. לכן אפשר לומר שהיא לשפה רשמית "בעצם" (דה פקטו). לאומים שאינם דוברי אנגלית שומרים על שפות לאומיות. דוגמאות הן קורנית, גאלית סקוטית (שפה עתיקה של סקוטלנד), אירית ווולשית. הם משתמשים בחינוך ובמדיה כדי לשמור על השפות.
הספרות המקומית החלה בשפות קלטיות. ספרות וולשית הופיעה במאה השישית. גם שירה אירית מתקופת זו שרדה עד היום. שבטים גרמאניים הגיעו החל משנת 449 והביאו מיתוסים. המיתולוגיה האנגלו-סקסית הייתה גרמאנית ודמתה למיתולוגיה הנורדית.
הנצרות (הרומית והקלטית) החליפה את האלים העתיקים בערך במאה השמינית והתשיעית. התיעוד על מפגש בין מלך מקנט למיסיונר אוגוסטין הוא אחד מהמקרים הבודדים שנשמרו. איסורים נוצריים על מעשים פגאניים מהווים מקור חשוב לחקר הדת העתיקה.
הספרות הבריטית זכתה להערכה עולמית בזכות מחזותיו של ויליאם שייקספיר. הרומן האנגלי התפתח הודות לדניאל דפו וסמיואל ריצ'רדסון. "רובינזון קרוזו" הוא ספרו המפורסם של דפו. גם הנרי פילדינג נחשב מאחד מייסדי הרומן האנגלי.
הממלכה המאוחדת יש לה תרבות עשירה. היא השפיעה על תרבויות רבות בעולם. מהגרים מהודו, פקיסטן והאיים הקאריביים הוסיפו להשפעה הזאת.
התרבות שונה לפי מקום. יש תרבויות באנגליה, קורנוול, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד.
בריטניה אין לה שפה רשמית. רוב האנשים מדברים אנגלית. קבוצות שונות מנסות לשמור על שפות אחרות. דוגמה: קורנית (שפה של קורנוול), גאלית סקוטית (שפה ישנה של סקוטלנד), אירית ווולשית.
הספרות המקומית התחילה בשפות קלטיות. ספרות וולשית הופיעה במאה השישית. גם שירה אירית ישנה מתקופה זו נשמרה עד היום.
בשנת 449 הגיעו שבטים גרמאניים. הם הביאו סיפורים ומיתוסים. אחר כך הגיעה הנצרות והחליפה את האלים הישנים. יש תיאור מפגש בין מלך מקנט למיסיונר אוגוסטין בחוץ. איסורים נוצריים על מנהגים פגאניים עוזרים לחוקרים ללמוד על הדת הישנה.
כמה סופרים מפורסמים הם ויליאם שייקספיר ודניאל דפו. דפו כתב את "רובינזון קרוזו".