תרי"ג מצוות הן, לפי המסורת היהודית, 613 מצוות שמופיעות בתורה.
(המספר 613 קשור לגימטריה, שיטת חיבור אותיות למספרים.)
הן נחלקות לשתי קבוצות: רמ"ח (248) מצוות עשה, ציוויים לבצע מעשה, ושס"ה (365) מצוות לא תעשה, איסורים.
לא נמצא במקרא מניין רשמי של המצוות. בתלמוד מוזכרת לראשונה הטענה שקיימות 613 מצוות, אך בלי פירוט.
הגאונים וראשונים אחריהם ערכו רשימות מפורטות של המצוות. אחד המניינים הראשונים נמצא בהקדמה לספר "הלכות גדולות" (בה"ג).
עם זאת אין רשימה מוסכמת של 613 המצוות, כי מוני המצוות, החכמים שסיפרו את המצוות, קבעו כללים שונים לספירה.
רעיון מניין המצוות הופיע לראשונה בדרשת האמורא רבי שמלאי.
מאז, בתקופת הגאונים נוצרו רשימות רבות. מוני המצוות ניסחו כללים קבועים לספירה.
הם החליטו מתי פרט נחשב למצווה נפרדת ומתי חלק ממצווה אחת. בכך נולדו הבדלים בין הרשימות.
סיבות לדעת השומרי מצוות לדעת המניין כוללות: דיני עונשים שמחייבים ידיעת מספר האזהרות, מצוות לימוד התורה, ומשמעויות קבליות ורמזיות למספרים 613 ו־620.
לדוגמה, בקבלה מקשרים את המספרים האלה לספירות ולתוספת שבע מצוות בני נח.
חלק מהחכמים וביניהם אבן עזרא טענו שקשה להגדיר מניין מדויק. הוא כתב שיש בלבול בספירת פרטים וכללים.
הרלב"ג סבר שהמספר קרוב לאמת אך אינו מדויק לגמרי.
הרשב"ץ ציין שתרגול המספר תפס מקומו במסורת, אבל בפסיקה אין להסתמך רק על פירוש יחיד.
הרמב"ם כמעט מיד מתח ביקורת על מניין בה"ג ועל ה'אזהרות' הפיוטיות. הוא סבר שחלק מהמניינים נבנו בלי שיטתיות.
בעצמו ניסח עקרונות מתודולוגיים, "שורשים", שהנחו את קביעת רשימתו. בגלל זה מניינו של הרמב"ם הפך נפוץ.
הרמב"ן כתב השגות שמטרתן להגן על שיטות הראשונים, וכך נוצר מניין שונה ולפעמים סותר לרמב"ם.
גם תלמידים ובעלי השגות נוספים כתבו תשובות והמשיכו הוויכוח סביב הספירה.
לאחר מכן נכתבו פירושים ויצירות שנועדו ליישב את רשימת הרמב"ם ביחס להשגות.
חלק מהכותבים טענו שהרמב"ם צדק בנימוקיו, ואחרים ניתחו את היסודות השיטתיים של הוויכוח.
במהלך הדורות נכתבו ספרי מצוות רבים, ביניהם ספר החינוך שסידר מצוות לפי סדר התורה.
חיבורים מאוחרים השוו בין מנייני הרמב"ם, הרמב"ן והסמ"ג והסבירו את ההבדלים.
מהגאונים התקבע מנהג של פיוטי "אזהרות" על מניין המצוות, במיוחד בחג השבועות.
הפיוט הידוע ביותר מסוג זה הוא "אתה הנחלת". פייטנים כמו רס"ג ואבן גבירול כתבו אזהרות משלהם.
הרמב"ם ביקר את ההסתמכות על פיוטים אלה, אבל רבים ראו בהם גם ערך הלכתי.
גם אצל השומרונים קיימת תפיסה של תרי"ג מצוות. הם ערכו רשימות בסדר התורה, וחלקן דמויות למניין הרמב"ם.
בחלק מהחיבורים השומרוניים מופיעים כללים לספירה שמקבילים לעקרונות הרמב"ם.
מסקנה כללית: קיימת מסורת ארוכה של ספירת המצוות והשלכותיה. עם זאת לא כל המניינים זהים, והוויכוח על כללים ושיטות נמשך בדורות.
תרי"ג מצוות הן 613 מצוות בתורה. 613 זה מספר לפי גימטריה. גימטריה, שיטה שמקשרת אותיות למספרים.
יש שתי קבוצות: רמ"ח (248) מצוות עשה. מצוות עשה, פקודות לעשות משהו.
ושס"ה (365) מצוות לא תעשה. מצוות לא תעשה, איסורים.
במקרא אין מניין. בתלמוד כתבו שיש 613, אך בלי לפרט.
מאוחר יותר הגאונים והראשונים ערכו רשימות. גאונים, חכמים בתקופת הביניים.
אנשים שסופרים מצוות נקראים מוני המצוות.
יש סיבות מעשיות, כמו דינים של עונשים. יש גם סיבות של לימוד ומשמעויות רוחניות.
בחלק מהתפיסות מוסיפים גם שבע מצוות בני נח לסכום.
לא כל החכמים מסכימים על המניין. אבן עזרא אמר שזה לא מדויק תמיד.
הרמב"ם פעל להכין רשימה שיטתית עם כללים. הוא ביקר גרסאות ישנות.
הרמב"ן כתב השגות כדי להגן על הראשונים.
יש פיוטים שנקראים "אזהרות". אלה שירים על מניין המצוות. שרים אותם בחג השבועות.
הפיוט המוקדם הוא "אתה הנחלת". פייטנים ידועים כתבו אזהרות חדשות.
גם בשומרונים יש רעיון של 613 מצוות. הם כתבו רשימות משלהם.
לסיכום: יש מסורת של 613 מצוות, אבל לא כולם מסכימים בדיוק על כל מצווה.