תשמיש קדושה ותשמיש מצווה

שלום נגר עטור בטלית, תפילין וכיפה. בארון שמאחוריו מצויים ספרי קודש.

תשמיש מצווה הוא חפץ שנועד לשמש לקיום מצווה. תשמיש קדושה הוא חפץ שנושא את "השם המפורש", השם המיוחד של הקב"ה, ולכן יש לטפל בו בזהירות ולעתים ל"גנזה" (אחסון או קבורה של חפצים קדושים כשמתבלים).

לעיתים קוראים לכל התיקים האלה בשם אחד, אבל ההלכה מבחינה ביניהם: תשמישי מצווה נחוצים לפעולת המצווה. הם חשובים רק כדי לקיים את המצווה, ולכן אפשר לזרוק אותם אם הם נשרו. לעומתם, תשמישי קדושה קדושים בזכות עצמם, גם בלי שימוש האדם, ולכן יש לגונזם כשהם מתבלים.

מקור ההבחנה בתלמוד בבלי. ההלכה מחייבת לגנוז חפצים שבהם מופיע השם המפורש כאשר הם מתבלים. כלל חשוב של חז"ל אומר: "מעלין בקודש ואין מורידין", אי אפשר להוריד מיחוס הקדושה של חפץ קדוש ולהיעזר בו לשימוש נמוך יותר. כלל זה חל על תשמישי קדושה, אבל לא תמיד על תשמישי מצווה.

דוגמאות בולטות הן תפילין, ספר תורה ומזוזות. יש ויכוח בין הראשונים אם בית הכנסת הוא תשמיש קדושה או תשמיש מצווה. בגדי המלך נחשבים גם הם כקדושים בגלל שמן המשחה.

לא כל הקדשה מתקיימת רק על ידי הכוונה. למשל, בית הכנסת אינו נחשב קדוש רק בגלל הבנייה; קדושתו מתממשת כשמתפללים בו הציבור.

בישראל נקבע שתשמישי קדושה אינם ניתנים לעיקול, בגלל חשיבותם לאדם המאמין.

שלום נגר עטור טלית, תפילין וכיפה.

תשמיש מצווה הוא חפץ שעוזר לקיים מצווה. תשמיש קדושה הוא חפץ שנחשב קדוש מעצמו. שם המפורש הוא שם מיוחד של אלוהים. גניזה זה לשמור או לקבור חפצים קדושים אם הם נשחקים.

דוגמאות פשוטות: תפילין, ספר תורה ומזוזה. לפעמים קוראים לכל החפצים האלה בשם אחד.

אין תמיד קדושה רק בגלל הכוונה. בית הכנסת נקבל כקדוש כשאנשים מתפללים בו. בחוק הישראלי כתוב שאסור לעקל תשמישי קדושה, כלומר לא לגעת בהם כדי לקחתם.