Salmonella

חיידקי ''Salmonella'' (סלמונלה) הם חיידקים גראם-שליליים בעלי צורה מתגית. קיימים מאות תת-מינים וסרוטיפים. מבחינה טקסונומית הם נחלקים כיום לשני מינים עיקריים: ''Salmonella bongori'' ו-''Salmonella enterica''. הסרוטיפ ''Salmonella enterica'' תת-מין ''enterica'', סרוטיפ typhi (בדרך מקוצרת ''S. typhi'') עלול לגרום לטיפואיד (טיפוס הבטן), מחלה קשה שעלולה להיות מסכנת חיים אם אין טיפול אנטיביוטי. טיפול נכון מוריד מאוד את הסיכון לתמותה.

השם ''Salmonella'' ניתן לזכרו של דניאל אלמר סלמון, שגילה זן משותף ב-1885. מאז 2005 סווגו תת-הסוגים לשני מינים בלבד. ''S. typhi'' ממשיך להיחשב החשוב ביותר מבחינת מחלה מערכתית. לחיידקים יש שוטון (flagellum), מבנה דמוי זנב שמאפשר תנועה. יש להם מספר אנטיגנים: H (חלבוני, קשור לשוטון), O (ליפולופוליסכריד, נמצא בדופן החיידק) ו-K (קפסולה פוליסכרידית שמשפיעה על יכולת ההדבקה).

חלק מהסרוטיפים גורמים לסלמונלוזיס, דלקת מעיים עם שלשול וכאבי בטן, בדרך כלל מרעלת מזון. בערך 5% מהאנשים יכולים לשאת את החיידק בלי תסמינים (נשאות אסימפטומטית).

חיידקים מסוימים מסוגלים להיצמד ולפלוש גם לתאי צמחים, למרות שהצמחים בעלי דפנות תאים קשיחות. הם מחדירים חלבונים שעוזרים להם להסתיר עצמם ממערכת החיסון של הצמח. מינים פגומים בהפרשת חלבונים כאלה מזוהים ונקלטים על ידי קולטנים בצמח.

ההיצמדות לתאי המעי מתבצעת באמצעות פימבריות (מבני הדבקה) או בעזרת מערכת הפרשה מסוג T3SS (מכשיר חלבוני שמזריק חלבונים לתא). החלבונים גורמים לעיוותי ממברנה (קריסה או קימוט של סיסי המעי), וכך החיידק נכנס לתאים באקט של פגוציטוזה ותופס פגוזום (שקית בתוך התא). בתוך הפגוזום החיידקים מתרבים; לאחר מכן הם עוברים לצד הבזאלי של התא ומשתחררים לתאים חיסוניים שמגיעים למקום.

סרוטיפים מקבוצת טיפואיד חיים בתוך גרנולוציטים (תאים חיסוניים) זמן רב. הם נושאים אנטיגן Vi, שמגן מפני בליעה מיידית. לאחר התרבות והשתחררותם מתרחש חום ארוך יחסית, המושפע משחרור אנדוטוקסין מדופנות החיידק. הסרוטיפים שאינם טיפואידיים גורמים בדרך כלל לבקטרמיה קצרה, אך עלולים לסכן קשישים, ילדים וחולים מוחלשים. חלקם מפרישים אנטרוטוקסין (רעלן מעיים) שגורם לשלשול מימי.

אבחון נעשה על ידי בידוד החיידק מצואה במצעי גידול ובדיקות ביוכימיות וסרולוגיות. בחיסון נגד טיפואיד משתמשים בחיסון חי מוחלש בשם Vivotif; יעילותו חלקית, כ-70%. חובת חיסון קיימת למטיילים לאזורים אנדמיים. גילוי במזון נעשה בעזרת העשרה סלקטיבית ואז בדיקות במצע מוצק ושיטות מולקולריות.

בשנים 2005, 2012 שיעור ההיארעות של סלמונלוזיס לא-טיפואידי עמד על כ-30 מקרים לשנה לכל 100,000 תושבים. הסרוטיפים השכיחים היו Enteritidis, Virchow, Typhimurium ו-Infantis; ''Infantis'' עלה בפופולריות אחרי 2006 בעקבות התפרצות. רוב מקרי הטיפואיד בארץ הם מיובאים משהייה בחו"ל. סקר מ-2006 מצא שכ-40% מלהקות תרנגולות ההטלה נגועות בסלמונלה. קיים תת-דיווח של התפרצויות, והחל מ-2017 קיימת תוכנית ניטור בלולים. בשנת 2016 חובה על מעבדות פרטיות לדווח תוצאות חיוביות על סלמונלה למרכז החיידקים של משרד הבריאות.

בישראל ביצעו מחקרים פרופ' וילי הירש וד"ר רודולף רייטלר. הירש בודד 16 סרוטיפים שונים וקישר אותם לאתרים בארץ. מחקריהם חשפו מקורות זואונוטיים להדבקה בבני אדם. הם גם תיארו חיידקים עם שוטון אך חסרי תנועה, והציעו קיומם של שני אתרים בכרומוזום שאחראים לשוטונים ולתנועתיות. רייטלר בודד סרוטיפים בכלבים, בעכברים ובקרציות, והגדיר סרוטיפ חדש בשם ''Salmonella mishmar haemek''.

סלמונלה (Salmonella) הוא חיידק. חיידק הוא יצור זעיר שגורם לעיתים למחלה. חלק מסוגי הסלמונלה גורמים לכאבי בטן ושלשול. סוג אחד, שנקרא S. typhi, עלול לגרום למחלה שנקראת טיפואיד (טיפוס הבטן). טיפואיד יכול להיות מאוד קשה אם לא מטפלים בו.

יש שני מינים עיקריים של סלמונלה: ''S. bongori'' ו-''S. enterica''. לחיידקים יש זנב קטן בשם שוטון (flagellum). השוטון עוזר להם לזוז.

חיידקים מסוימים יכולים להידבק לצמחים ולהסתדר עליהם. הם משחררים חלבונים שעוזרים להם להגן על עצמם מפני ההגנה של הצמח.

החיידקים נדבקים לתאי המעי. הם מצליחים להיכנס לתאים על ידי יצירת קימוטים במעטפת התא. בתוך התא הם מתחילים להתרבות. חלק מסוגי החיידק יכולים להיכנס לדם ולגרום לבעיה גדולה יותר. אצל קשישים וילדים החיידק עלול להיות מסוכן יותר.

מוצאים סלמונלה בבדיקת צואה במעבדה. יש חיסון שנקרא Vivotif. הוא חיסון חי מוחלש (חיידק מוחלש שלא גורם למחלה) ועוזר להגן לפני נסיעה למדינות שבהן המחלה נפוצה. כדי להימנע מהידבקות יש שמירה על היגיינה וטיפול נכון במזון.

בישראל היו בשנים האחרונות מקרים של סלמונלה. רבים מהמקרים הקשים היו לאחר נסיעות למדינות אנדמיות. בבדיקות נמצאו זיהומים גם בעופות, כמו תרנגולות. יש תוכניות לניטור ולדווח על מקרים.

חוקרים ישראלים בידדו סוגים רבים של סלמונלה. הם מצאו את החיידקים בחיות שונות. כך למדו יותר על מקורות ההדבקה ועל דרכים למניעה.