אוזו

אוּזוֹ (ביוונית: Ούζο) הוא משקה אלכוהולי מזוקק (מעובד להעלאת אחוזי האלכוהול) בטעם אניס, שמקורו ביוון. הוא שייך למשפחת משקאות האניס ונחשב אפריטיף יבש (משקה לפתיחה שאינו מתוק).

האוזו דומה למשקאות כמו הראקי הטורקי והערק המזרח תיכוני. משקאות אלה היו מוכרים כבר בתקופות הביזנטית והעות'מאנית, והם ממלאים פונקציה דומה בהגשה ובצריכה. הייצור המודרני של האוזו התחזק במאה ה-19 אחרי עצמאות יוון. מזקקת אוזו ראשונה הוקמה ב-1856. האי לסבוס נודע כאחד היצרנים המרכזיים וטוען להמצאת המשקה. ב-1932 הוכנסה שיטת זיקוק במבשלות נחושת, שהיא שיטת הייצור העיקרית היום.

האוזו מתחיל ממכזז של ענבים או צימוקים שמתסיסים (תסיסה היא תהליך שבו סוכרים הופכים לאלכוהול). לאניס (תבלין שנותן את טעמו העיקרי) מוסיפים גם תבלינים אחרים לפי היצרן, למשל כוסברה, ציפורן, שורש מלאכית, שומר, שקדים וקינמון. התערובת מזוקקת במבשלות נחושת לעיתים יותר מפעם אחת. לאחר הזיקוק המשקה מקורר ונאגר למספר חודשים. בסוף מדללים את האוזו במים עד לכ-40% אלכוהול.

ביוון נהוג להגיש אוזו לצד מזטים (מנות פתיחה קטנות), כמו תמנון, קלמארי וצדפות. המסורת היא לשתות אותו לאט, עם מים או קרח, וליהנות מארוחה חברתית ארוכה.

האוזו בצבע שקוף. כשהוסיפו לו מים או קרח הוא נעשה לבן חלבי. זה קורה כי השמנים האתריים שבו אינם מתמוססים במים, וכשאחוז האלכוהול יורד נוצרת אמולסיה (תערובת של שמן ומים), שנותנת את הצבע החלבוני.

אוּזוֹ הוא משקה אלכוהולי יווני בטעם אניס. אניס הוא תבלין שנותן טעם מתוק-חריף.

משקאות דומים היו כבר בזמנים עתיקים. האוזו הפך נפוץ יותר במאה ה-19. האי לסבוס מפורסם בייצורו.

האוזו נעשה מענבים או צימוקים שהופכים לאלכוהול בתהליך של תסיסה. מוסיפים אניס ולעתים תבלינים אחרים, כמו שומר או קינמון. מערבבים ומזקקים במכלי נחושת. לאחר יישון מדללים במים עד לקבלת כוח מתאים.

ביוון שותים אוזו עם מזטים - מנת פתיחה קטנה. נהוג לשתות אותו לאט, עם מים או קרח.

האוזו צלול. כשמוסיפים מים הוא נהיה לבן וחלבוני. זה קורה כי השמנים שבתוכו מתערבבים במים.