אוקסימורון (גם: ניב ניגודים, תרתי דסתרי) הוא מטבע לשון שמחבר שתי מילים הסותרות זו את זו. צירוף כזה יוצר פרדוקס, משמעות שנראית מנוגדת להיגיון, אך יוצרת רושם והפתעה רטורית. המונח מגיע מיוונית: oxy = "חד", moros = "קהה". היום משתמשים בו גם לתיאור ניגודים לא מכוונים, אבל במשמעות המקורית מדובר בניגוד מכוון כאמצעי לשוני.
אוקסימורון מדויק הוא צירוף שבו שני החלקים נוגדים זה את זה לחלוטין. הכוח שלו הוא בכך שהוא מציג מצב שנראה בלתי אפשרי. דוגמאות נפוצות בתרבות הן ביטויים כמו "שתיקה רועמת".
אוקסימורון חלקי כולל שני פרטים שנראים בלתי תואמים בזמן או בסיטואציה, אך אינם הפכים מוחלטים. הוא יוצר תמונה מורכבת ומעט מיסטית, וכמעט תמיד ניתנת להבנה.
אוקסימורון סמלי נוצר מהחפיפה בין המשמעויות שמאחורי המילים. זהו הסוג הנפוץ בספרות, כי הוא טכני אפשרי אך נותן תחושה סותרת דרך סמליות ומשמעויות נלוות.
באוקסימורון משתמשים הרבה בשירה כדי לחזק את הרגש ואת האירוניה. בשירה העברית בולט השימוש בדור השני של המשוררים, למשל נתן אלתרמן ולאה גולדברג. בגולדברג יש שימוש איפי של ניגודים כמו בדידות שמאוד מדגישה את תחושת היעדר המגע. גם בפרוזה משתמשים בו לטון הומוריסטי או למיקוד רגשי; דוגמה מפורסמת היא הביטוי הציני של שלום עליכם: "אשרי, יתום אני".
גם בפזמונים משתמשים באוקסימורונים כדי ליצור חוויה שמילולית ומוזיקלית בו־זמנית. בוב דילן הוא דוגמה בולטת לשימוש רב באוקסימורונים בשירים.
בתנ"ך יש ביטויים שניתן לקרוא כמשמשים אוקסימורוניים, וחז"ל דנו בקושי לקרוא חלק מהמילים. הם ראו לעתים קרובות שאופן הכתיבה מאפשר שתי קריאות מנוגדות. בדורות מאוחרים מופיעות גם אמירות שמשלבות ניגוד לכוונה חינוכית, למשל "אין שלם מלב שבור".
אוקסימורון, מילה שמחברת שתי מילים שנראות סותרות זו את זו. פרדוקס, דבר שנראה לא מסתדר, אבל יש בו משמעות. המילה באה מיוונית: "חד" ו"קהה".
זה צירוף שבו שתי המילים הן הפכים מוחלטים. הוא יוצא דופן ומפתיע. דוגמה ידועה: "שתיקה רועמת".
כאן שני חלקים לא מתאימים בזמן או במצב. הם יוצרים תמונה מוזרה, אבל ניתנים להבנה.
זה כשמשמעויות המילים עומדות אחת מול השנייה. זה נפוץ בספרים ובשירים.
משוררים משתמשים באוקסימורון כדי להדגיש רגש או לעורר מחשבה. לאה גולדברג השתמשה בזה בשירים שלה. גם בפזמונים שרים כותבים אוקסימורונים, כמו אצל בוב דילן.
בתנ"ך יש מילים שקוראים להן בצורות שונות. חז"ל דנו בכך והראו שזה יכול ליצור שני מובנים שונים. גם חכמים מאוחרים אמרו משפטים שמשלבים ניגוד כדי ללמד משהו, למשל "אין שלם מלב שבור".
תגובות גולשים